אז איך היו החגים? ארוכים נכון? אז כן, זה נחמד שיש זמן רגוע להיות עם המשפחה, בלי לחץ, באווירת חג והתחדשות, וגם הסוכה זו אטרקציה שכל שנה מחדש עושה את העבודה ומרכזת אותנו בחוויה משפחתית שהופכת את המרפסת למקום הכי מגניב בבית. אבל איכשהו לקראת הסוף כבר מזדחלת ההרגשה שצריך וכדאי לחזור לשגרה. שהילדים יחזרו ללימודים, אנחנו נחזור לעבוד ולפרנס, ו… ומה עוד? מה חוץ מזה?
האם זה מה שיש? חג עם המשפחה, ואחר כך עבודה מאומצת, חזרה הביתה למטלות וטלוויזיה על הספה בערב… וחוזר חלילה? האם אתם נשאבים חזרה לשגרה ושוכחים לנשום? האם ממצב של להעניק לילדים אתם עוברים למצב של לשרת אנשים בעבודה ובעצם במשך כל התקופה הזו אין את הזמן שהוא רק שלכם, רק בשבילכם?
אני מאמין גדול באיזון. בלדעת "לקרוע את התחת" בעבודה כשצריך, לעמוד ביעדים והתחייבויות, אבל מצד שני גם בלזכור לקחת פאוזות חשובות לעצמנו. להירגעות, לשינוי אוירה, וגם לעונג…
כמעסה שעוסק בעונג של אנשים אני רואה את זה מול עיניי כל כך הרבה פעמים: המעבר מהלחץ לשחרור, ההתמוססות לתוך העונג… כשהמגע שלי פוגש גוף שהיה טעון כולו (בלחצים) וכעת מתרכך ומשתחרר ונטען מחדש, לא בלחץ, באנרגיה, בהנאה, בעונג.
אז נגמרו החגים, חוזרים לעולם המבוגרים, ותזכרו שלהיות מבוגרים זה לא רק ללכת לעבודה ולהיות עכברים במרוץ החיים. להיות מבוגרים זה גם להתפנק, לדאוג לעונג האישי, הפרטי, למפלט מהלחצים, למקום שבו המגע מרפה ומרפא.