בריחה לשעתיים

היא יוצרת קשר, מבקשת לברר פרטים על עיסוי ארוטי, אני מסביר בפירוט והיא מקשיבה. מדברת בשקט, נשמעת לי עדינה, קצת מהוססת, אבל משהו במעט המילים שהיא אומרת ובאופן שהן נאמרות מרגיש לי מאוד ממוקד, מאוד זקוק. היא מתקשרת כי משהו – תהליך ממושך – הוביל אותה אליי. אני שואל בת כמה היא. היא עונה, ואז מוסיפה "חשובה לי מאוד הסודיות, אני באה מהמגזר, אתה מבין…".כן, אני מבין. היא עוד לא יודעת כמה אני מבין, כי היא עוד לא יודעת כמה פעמים נוכחתי באמת הפשוטה שמתחת לבגדים כולנו עשויים מאותם חומרים. כולנו מתודלקים על ידי אותן תשוקות. האישה החרדית, החילונית, המנכלית, הגננת, הקופאית, עורכת הדין ואשת המשפחה המסורה והנאמנה, כולן אמנם נבדלות כלפי חוץ זו מזו בלבוש, בתפקיד, באורח חיים וברושם הראשוני שנקבל ממבט עליהן, אבל אם נתבונן פנימה נזהה חזרה על דברים מעניינים הרבה יותר מבגד: נזהה חלומות, נראה חוסרים, נכווה מתשוקות עצומות שטרם מומשו, וגם, וכמעט תמיד, נגלה לפחות סוד אחד גדול ואולי ערימה של סודות קטנים.
האישה מהמגזר, שבלכתה ברחוב תיראה כמעט שקופה, סוג של "העתק הדבק" של שאר בנות קהילתה הצנועות, אולי לא יודעת, אבל ברחוב שבו היא צועדת יום יום, מבין מאות האנשים שחולפים בו היא לא בהכרח היוצאת דופן. היא ותשוקתה שהולכת וקרבה לכאן כעת, לשכב על מיטת עיסוי בחדר מרצד אור נרות, לקבל מגבר זר מגע שכל מטרתו עינוג, שחרור, שעה של אהבת הגוף. אם אין זו קדושה, מה כן.
אז אני מסביר לה שהסודיות היא הבסיס של העיסוק שלי. לא משנה כמה טוב אני יודע לגעת, אם לא אקפיד על סודיות לקוחותיי אין תוחלת ותכלית לעסק שלי. את הסוד שאת מביאה אליי, כמו כל אישה אחרת שבאה, אני מוקיר ומכבד. הסיפור שלך, שאת מוסרת בידיי (עד כמה שאת בוחרת לגלות) יישאר שמור, מוגן.
יומיים אחרי כן היא מגיעה בשעה שקבענו. צנועה למראה, לבושה בקוד הלבוש הפשוט המוכתב לה, אבל מתחת לבגדים לב פועם מהר וחזק, עורה לוהט, וכל גופה זעקה: גע בי, זה כל כך חסר לי, גע בי, ספר לגוף שלי שיש דבר כזה עונג, שיש תחושות שלא הכרתי, תחושות ששמעתי עליהן שמועות, דברים שאני יודעת שאינני יודעת. ואני נוגע, ומקשיב, ויודע שמה שהיא עוברת כרגע, כשידיי הזרות מונחות עליה זו סערה אדירה של הנפש ולא רק של הגוף. כרגע היא בורחת מכל הפקודות והציוויים, ואמונות עיוורות שננטעו בה, כרגע היא בורחת אל עצמה, היא פוגשת את מי שהיא מתחת לבגדים, הרחק ממערך הפיקוח ומראית העין. ואני, התפקיד שלי כרגע הוא להוביל אותה בתוך הסערה אל מים שקטים, אל הביטחון, אל הידיעה שהעונג שאני מסב לה בידיי הוא טוב, הוא בשבילה, הוא שלה ורק שלה.
הדקות חולפות, המגע האיטי מספר לה: הקשיבי, האזיני לתחושה, הרפי. והיא שוקעת לתוך האזנה של הגוף, והיא מתרחקת מהרעש, ומתקרבת לכאן, לרגע הפשוט והיפה הזה שבו אני מנגן בידיי על גופה. הנגינה הזו הופכת אט אט למסע אל העונג המיני, ומתוך השקט והאמון שנוצר היא כעת נדרכת, לא כעומדת על המשמר, כי היא כבר חשה בטוחה ומשוחררת, אלא כמצפה לבאות, כשומעת לראשונה צלילים חדשים. צלילי העונג. ידיי מספרות לה: כאן את נאהבת, כעת גופך חוגג את היותו גוף. אני מחליק את ידיי על כל חלקי גופה, בתוכה, ואין לזה התחלה ואין לזה סוף. יש את הרגע המתמשך עצמו והנשימה שלה ואנחות קטנות שהולכות ומתגברות עד לשחרור מוחלט ואיתו חיוך ענק שאני מצליח לראות על פניה גם באפלוליות המרצדת שבחדר האינטימי והמבודד.
שעה של ריחוף בעולם העונג חולפת… לפני סיום אני מאט את המגע עד לעצירה. יד אחת שלי על גופה וידה בתוך ידי השניה. רגע של חיבור אמיתי, נטול מחיצות, נטול מטענים תרבותיים, קהילתיים, נטול הפרדה. אני יודע והיא יודעת שעוד מעט הכל ישתנה, כי מראית העין תחזור לשחק תפקיד חשוב. הבגדים, הפאה, הצניעות המוקפדת, הסוד. עוד מעט היא תצא מכאן דרך דלת צדדית לעולם שבו אנשים מתנועעים ברחוב וסודותיהם שמורים עמם. רגע לפני שהיא תצא יהיה מבט אמיץ של עין בעין. תהיה תערובת של הוקרה הדדית, כבוד, וההבנה שמה שהיה כאן ועכשיו נשאר נעול ונצור במקום מיוחד עמוק בלב, עמוק בגוף. קודים של צניעות, מרחק נגיעה, נגיעה מרוחקת. ברכת שלום. ובלבי תודה גדולה על הזכות.