בעולם כל כך עתיר ידע, קל לשכוח שעד לפני "דקה וחצי" במושגים היסטוריים לא ידענו כמעט כלום על מיניות בכלל ועל אורגזמה נשית בפרט. רק במחצית השנייה של המאה העשרים חקרו מאסטרסט וג'ונסון את האורגזמה, ורק בשנות האלפיים פוענח מבנהו הפנימי וגודלו האמיתי של הדגדגן.
יחד עם הידע, התפתחה מודעות מבורכת של נשים לפוטנציאל האורגזמי שלהן. נשים רוצות לגמור, מצפות לגמור, ואם בעבר יכלה אישה לעבור חיים שלמים בלי לדעת כלל מהי אורגזמה, שזה כשלעצמו עצוב מאוד, היום לעיתים מתרחשת תופעה הפוכה: האורגזמה הופכת למטרה של הסקס, ואיפשהו בדרך מאבדים משהו חשוב… עולמות שלמים של עונג.
בואי נדמיין את הסיטואציה. את אחרי אורגזמה ראשונה. בכוונה שמתי אותנו בנקודת הזמן הזו, כי כבר "סימנת וי" על אורגזמה. היה פורקן מבורך, עכשיו את נדלקת בהדרגה מחדש…
לאן זה הולך מכאן?
לדעתי, במרבית המקרים גם הגבר וגם האישה עשויים להיות במיינדסט של "עוד אורגזמה". שזה אומר שהגבר יהיה ממוקד ב"איך אני עושה לה עוד אורגזמה" והאישה תהיה ממוקדת ב"האם אני אצליח לגמור שוב?"
נשמע מוכר?
אז אני מציע גישה קצת שונה.
ככל שמתקדמים קדימה אל תוך הסקס, אל תוך הגירוי, משחררים והולכים אחורה, מניחים לאורגזמה ו…. חוקרים את העונג.
איך עושים את זה?
קודם כל משחררים את הראש. בכוונה הבאתי אותנו לנקודה שאחרי אורגזמה ראשונה. כדי שאפשר יהיה יותר בקלות לעשות את הסוויצ' בראש, ולהשתחרר מהצורך להגיע ליעד האורגזמי.
הגבר לא צריך להוכיח את עצמו כ"יצרן אורגזמות" ואת לא צריכה להוכיח את עצמך כ"גומרת סדרתית".
דבר שני: מאטים את הקצב, מגבירים את ההקשבה. ברגע שאת מוכנה שוב להכיל מגע ולהתגרות, המגע צריך להיות איטי יותר וקשוב לניואנסים. יש לך קצב שנכון לך, יש לך דרגת רגישות ולחץ שנכונה לך, יש לך סוגי מגע שיפעילו אותך ויגבירו את העונג. אבל שוב, וזהו בדיוק הגביע הקדוש של הפוסט הזה ושל העונג שאחרי האורגזמה: הכיוון הוא לא קדימה אל האורגזמה הבאה. הכיוון הוא אל העומק של העונג, אל הסנכרון. קצת קשה לי להסביר משהו שצריך להרגיש, זה פחות האינסטנט המערבי ויותר הטנטרה המסקרנת. הרעיון הוא שבמקום לחפש אורגזמה כתופעה פיזיולוגית, הגבר והאישה מחפשים היתוך ביחד. ברגע שהגבר שמענג אישה מזהה את המקום שנעים לה ופשוט נשאר שם. בסוג המגע, בקשב לתגובות הקטנות, לדקויות של שריר מתכווץ, אנחה מתענגת, גוף ש"בא" אל המגע ורוקד אותו… שם מתחולל הקסם האמיתי. מרחב עצום של עונג. אפשר להניח לזמן ולשכוח אותו ופשוט להיות בתוך זה. ביחד. ללכת לאיבוד אל עומקו של החיבור הטנטרי.
ומה אז?
שתי אפשרויות. האחת – שמתרחשת פעמים רבות בכל זאת – תהיה לבסוף אורגזמה, אבל היא תהיה מופלאה ועמוקה הרבה יותר מאורגזמה "ממוקדת מטרה". יהיה בה משהו עמוק ונכון יותר, היא פשוט תגיע בזמן הנכון ותכבוש את כל כולך ולא את תגיעי אליה…
והאפשרות השנייה – פשוט… עונג. בלי לטפס לשיא נוסף, בלי הצורך לפרוק את זה. זוכרת? הרי כבר גמרת פעם אחת… כבר סימנת וי על פורקן. עכשיו התמקדי בשחרור… דברים טובים יקרו.
קוראת יקרה,
אני כאן, קרוב, במרחק הודעה בווטסאפ: 058-4472766