אז נכון שבמרבית הפוסטים אני כותב פה על "מה כן", ועל עונג, ועל כיף, וגמירות ושיאים, אבל היום אני מוצא לנכון לכתוב כמה מילים על נושא חשוב, נושא שאני באופן אישי לא מתפשר עליו וראוי שכולם יאמצו את הגישה שלי בנוגע אליו. הנושא הוא: לא.
פעם, בעידן אחר, בעולם הרבה פחות שוויוני, ה"לא" היה מטושטש. אפילו כתבו על זה שירים רומנטים מתקתקים כאלה: "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת…". גברים הרשו לעצמם להטריד נשים ולהרגיש סבבה עם זה. נשים לא ממש היו בפוזיציה של להעמיד גברים במקומם. תחום ההטרדות האפור היה ככל הנראה עשיר מאוד בפעילות לא רצויה ולא מכבדת. זו הייתה לפחות בחלק מהמקומות ממש נורמה.
לכאורה השתנו הזמנים. היה "מי טו", גברים למדו שכשאישה אומרת לא, כדאי מאוד שיקשיבו ולא יחפשו פרשנויות אחרות למילה כל כך ברורה. הכל גם מתועד היום: כתוב, מוקלט, שמור, ובכל זאת העוולות הללו – המקום שבו אנשים לא מכבדים את האמירה הברורה – לא! – עדיין כאן. עדיין ישנם מי ששומעים – לא – וזה יוצא מהאוזן השנייה, והחיזור הטורדני נמשך.אני אפילו לא מדבר על מגע פיזי; גם יצירת קשר חוזרת לאחר שהובהר שיצירת הקשר עצמה אינה רצויה – היא הטרדה.
אגב, זה אמנם נושא שפוגע הרבה יותר בנשים, אבל גם גברים לא חסינים מפני התופעה. חוויתי את זה. אמרתי – לא. הבהרתי שאינני מעוניין… וזה נמשך. בלי לכבד את האמירה הברורה שלי.
בעולם מתוקן, כשנגיע לשם, המילה "לא" – תהיה ברקס ברור. עצירה מוחלטת. לא האטה, לא עיקוף מסביב, לא תקופת צינון וניסיון מחודש. לא – זה לא, זה לא.
דעו להציב גבולות, דעו לכבד את גבולותיו של האחר, דעו לשחרר ולנתק קשר. העולם יהיה יפה יותר כשכולנו נדע לומר ולכבד את ה-לא.