שנים רבות של היכרות מופלאה עם עולמן האינטימי של נשים ואני רק ממשיך ללמוד. סיפורי חיים, סודות, התנסויות, פנטזיות והגשמתן, בעיות בחיים, ובזוגיות, משברים ותעצומות, מחלה, ניצחון, מחלה, מוות… כן, גם זה. הכל זמני, וכשמסתכלים על הדברים מפרספקטיבה גבוהה, ממעוף הציפור, קל יותר להתחבר לרעיונות פשוטים אבל נכונים כמו: לחיות את היום, לחיות בהגשמה, לחגוג את החיים, להעז, להתנסות, לחוות.
אני מתבונן על המרחב הגדול הזה של מיניות נשית ומתפעל. אחד הדברים שאני ממש אוהב להיווכח בהם כל פעם מחדש זו התעוזה, לא רק במובן המעשי של המילה אלא גם במובן הנסתר – עולם הפנטזיות. יתכן שבגלל שהחברה שלנו ככלל נוטה לשמרנות יתר ישנם דברים שלא מדברים עליהם הרבה. ביטויים של מיניות – שלא לדבר על מיניות פחות מיינסטרימית – נשארים הרחק מהשיח הרגיל. מוטב להסתירם.
אבל מתחת לפני השטח, אל תטעו: חגיגה.
חגיגה יצרית, החל מהמחשבות העסיסיות שרצות בראש ועד להגשמה של כל מה שדמיינתם ואף יותר.
יש נטיה לדמות את המין הנשי לדמויות קדושות (הכל בערבון מוגבל כמובן) מהכתבים הקדומים. לייחס לאישה איזושהי טוהרה מופרכת שמבוססת על תפיסות פטריארכליות מושרשות על צניעות, דיכוי המיניות והפיכתה לכלי לרביה בלבד, ובאופן כללי – מישטור הגוף והנשמה.
בפועל? תשכחו מזה…
המין האנושי בכלל ונשים בפרט דומים בעיניי לנהר שחותר בסלע בהתמדה ובכח שאין דומה לו. המיניות, בהיותה מחוברת בקשר בלתי נפרד לכח החיים, לאנרגיה, היא מנוע נפלא שמזיז הרים, כשרק נותנים לו לעבוד. ואתן נותנות.
לא הכל נצנצים והצלחות. כפי שרשמתי למעלה אני שומע ומכיר גם את הקשיים שבדרך. כי אם בפסקה הקודמת תיארתי כמה המיניות חזקה ופוטנטית, הרי שנשים רבות מדי חיות בהדחקה, בדיכוי, באי הגשמה מתמדת. למה? כי ככה לימדו אותן, או ככה הזוגיות מגבילה אותן, או ככה מצופה מהן…
לא פעם אתן מגיעות אליי ומספרות שזה יושב שם בראש כבר שנים. שלקח לך זמן לאזור אומץ ליצור קשר. אישה בשנות הארבעים יוצאת לראשונה למסע חקר המיניות שלה אחרי שנים של שממה. למה? כי אי אפשר לסכור את הנהר לנצח. לא עם סלעים ולא עם הרים גבוהים. מתישהו מתחילה הנביעה. מחשבות… סקרנות… תהיות… מה עוד יש שם? מה אני מפספסת? מה לא חוויתי? מה פשר החוסר שקט הזה בגוף? ההתעוררות הזו? ובהדרגה הנביעה הזו מתגברת, ומתחילה לזרום הלאה, אל עבר החקר והגילוי, דרך ההתנסות, מתפתלת במקומות מוכרים וגם בפינות נחבאות ונועזות.
עולם הפנטזיות רחב. החברה האנושית ניסתה להשתלט ולדכא ולסמן דברים רבים כסטיה. אבל מתוך היכרות קרובה וכמי ששומע אינספור סיפורים אישיים את יכולה להירגע – סטיות זה הדברים האלה שחוקקו בשבילם חוקים. מה שלא נאסר בחוק – ומה שעובר לך בראש שבא לך לנסות ולהגשים – זו לא סטיה, זו החגיגה הפרטית שלך. נשים רבות יכולות לשחרר את הבושה, האחרות שכבר שיחררו יכולות להרגיש יותר בנוח להגשים.
וחייבים כמה מילים על התנהלות נכונה בתוך כל זה. כי אפשר בקלות ללכת מקצה לקצה. מצד אחד המקום המודחק, הבלתי מסופק, בלתי מוגשם. מצד שני המקום ההרסני, ה"לא רואה בעיניים", הלא מכבד כלפי אחרים או כלפי עצמך. אם יש משהו אחד הכי חשוב שצריך לזכור תמיד: לכבד. תכבדי את עצמך, בכך שתוודאי שאת מגשימה וחווה את הדברים עם האנשים הנכונים ובדרכים שמעצימות אותך ולא חלילה פוגעות (ואני שם כאן כוכבית). ותכבדי את האחרים, מעצם היותם חופשיים לבחור בחירות אחרות, ללכת בדרכם, ללכת לדרכם. לא תמיד זה מתחבר, וגם להתנתק צריך לדעת בכבוד.
מישהי מקסימה שהכרתי במסגרת העיסוק שלי בעיסוי אירוטי חלקה איתי את הסיפור האישי שלה על הגשמת פנטזיה, וכאן אני חוזר לכוכבית ממקודם. אותה אישה הייתה במסע שלה לחקר המיניות ואחרי שחוותה אצלי חוויה ארוטית מוצלחת על מיטת העיסוי המשיכה לחוות עוד שלל חוויות מגוונות עם פרטנרים ופרטנריות שבאופן פלאי הופיעו בחייה (כשהתלמיד מוכן המורה מגיע). אחד הדברים שהיא רצתה זמן רב לחוות היה קשור בעולם הבדס"מ, ביחסי שליטה בדגש על השפלה. ולא, היא לא פגועה, ולא חלשה, ולא ילדונת בת 20 ומשהו במועדון לילה תל אביבי. היא אשת קריירה מצליחה, אינטליגנטית, עצמאית, רהוטה ומודעת. אבל היא רצתה בדיוק את ההפך בתוך החוויה המינית שלה. היא רצתה להיות מובלת, מנוהלת, והיא רצתה שמישהו ייקח אותה לקצה. התקיים בינינו שיח על הנושא ונתתי לה כמה נקודות חשובות כדגשים שלדעתי חשוב שיתקיימו. אם לסכם הכל במילה אחת: כבוד. אם לפרק ליותר מילים: כבוד, רגישות, ניסיון, אינטליגנציה רגשית, אינטואיציה וקשב. היא הקשיבה בעניין ויישמה. היא בחרה את האיש הנכון, וחוותה מה שחוותה. אחרי שזה קרה היא סיפרה לי בפרטי פרטים על המפגש המטורף, ואיכשהו – אני כבר לא מופתע להיות מופתע – הרחיבה עוד קצת את מרחב הפנטזיות שאפשר לדמיין ולהגשים, במיוחד כשאת אישה. התיאורים היו כאלה שאפשר לכתוב עליהם ספרות אירוטית שתיתן פייט טוב לחמישים גוונים של אפור בגירסה הישראלית. אבל מה שהכי חשוב – זו הייתה חוויה מכבדת. לשניהם. היה שם רצון הדדי, היה שם תאום ציפיות מקדים ותאום מתמשך בתוך ההגשמה. היה שם סיום נכון לדברים – חזרה לקרקע, כי אי אפשר להישאר תלושים ולעופף באוויר כל הזמן.
אז מה סיכומו של הפוסט?
1: פנטזיות זה נורמלי. זה בריא. כולן מפנטזות
2. נועז זה עניין יחסי. אין גבולות לדמיון האנושי ולביטויי המיניות. שחררי, את נורמלית. כולן.
3. לכבד. את עצמך. את האחר. לכבד את הכן ולכבד עוד יותר את הלא.
4. לוודא שאת בצמיחה, בהתקדמות קדימה במסע שלך. בהגשמה שמביאה להיכרות עצמית טובה יותר, כולל מה לא מתאים לך (גם את זה לומדים דרך ההתנסויות). שמרי על עצמך, תאהבי את עצמך, היי ראויה לכך.