משהו קרה לה בשנה האחרונה. היא החליפה קוקו מרושל בתספורת חדשה, החליפה טרנינג דהוי נצחי באאוטפיט אלגנטי, נרשמה לחדר כושר והפעם גם התמידה וראתה תוצאות, אבל מעבר לניראות והטיפוח היא פשוט נפתחה. משהו שהיה כבוי בה שנים נפתח לעולם ואחרי שבילתה יותר מדי זמן בהליכה גמלונית ונסתרת, מצאה עצמה מתחילה לרחף כפרפר בשדה, נושמת חופש, אוספת חיוכים, מעזה קצת קצת לפלרטט, לזהות את התדר הזה שאנשים שולחים אליה, ולפעמים… גם היא שולחת, ברגעים שיש לה מספיק אומץ.
אליי היא באה כחלק מהגילוי. מהלימוד העצמי של מה שפספסה כל השנים. עונג.
היה שם עשור של מין לא מדויק, לא מספק, זוגיות ריקה מאינטימיות אמיתית, מלאה בעיקר בהבטחות שלא עמדו במבחן המציאות. כששמעתי ממנה את הסיפור האישי שלה לא יכולתי שלא לתהות: אצל כמה מהאנשים זה ככה? זה מרגיש שבערך שניים מכל שלושה זוגות חיים בדיסהרמוניה שבאה לידי ביטוי בחוסר רגש, או חוסר מגע, או סקס גרוע. איך האנושות הצליחה לייצר שיטה כל כך חזקה מבחינה חברתית (רובנו מתחתנים) וכל כך לא טובה בלעשות אנשים מאושרים ומסופקים לאורך זמן?
וכמובן יש את העניין הזה של הביצה והתרנגולת, האם היא הייתה כבויה בגלל החוסרים בזוגיות או שהזוגיות כבתה בגלל שהיא והוא איבדו התלהבות? מה זה משנה בעצם… אשאיר את השאלה הפתוחה הזו ליועצי זוגיות, ואין ספק שיש להם עבודה בשפע.
מולי היא לא בישנית בכלל. השיח פתוח לגמרי, ולא רק על מערכת היחסים והרקע, אלא גם על מה שהיא מבקשת לחוות אצלי, מה מתאים לה, מה פחות, ואנחנו מדברים על גבולות ועל העדפות, והיא קצת מסמיקה כשהיא מעלה אחרי היסוס קל איזו פנטזיה שתמיד הייתה לה ולא הרגיש לה נכון לפתוח את זה מולו, אז אולי כאן ועכשיו… אם יתאים…
היא נכנסת להתקלח, אני מגביר קצת את החימום כי הסתיו השתלט על העניינים בבת אחת. בהמשך הסשן כבר יהיה חם מדי ואני לא מאשים בזה את המזגן.
היא יוצאת עטופה במגבת, אני מקבל אותה אל מיטת העיסוי, אנחנו מחליפים כמה מילים וחיוך ועוברים למצב שקט. מכאן והלאה המילים מיותרות, שפת הגוף מחברת בינינו במרחב שכולו סקרנות ועונג. הידיים שלי לומדות אותה, הנשימות שלה מלמדות אותי. אני נהנה לקרוא את שפת הגוף הנשית שלה, ובשלב מסויים היא מתחילה לשלב סימנים ואיתותים קטנים, מובילה אותי כמו במשחק. אני, שהובלתי פעמים רבות בדרך הפתלתלה אל העונג הנשי, דרך בה אני רגיל לחפש לבד את הסימנים והתמרורים, מוצא את עצמי חושב: כמה אומץ יש לה, איזו פתיחות, להוביל אותי. אולי המשוב החיובי שהיא מקבלת ממני במגע נוסך בה עוד אומץ והיא מעבירה לי בלי מילים את המסר: זוכר את הפנטזיה ההיא? הסוד עליו התוודיתי? אז אולי… מה דעתך? אני מוכנה עכשיו…
קוראת יקרה,
אני כאן, קרוב, במרחק הודעה בווטסאפ: 058-4472766