המיניות היא מרחב של גדילה והתפתחות. חלק מההתפתחות הזו מתבצעת דרך החוויה, המעשה, המיניות שבפועל. וחלק אחר מתבצע בחשיבה ובתקשורת על הנושא. מספיק שתדמייני רגע כמה פעמים העסיקו אותך מחשבות ושאלות על מיניות, סקס, יחסים… כדי שתביני כמה פוטנציאל גדילה יש שם.
ואכן אני נוכח בכוחו של המרחב המיני ולומד המון גם כשאני בפוזיציה של האדם שאליו פונה אישה כדי ללמוד יותר על העונג, על עצמה, על מיניות. השיח איתכן, נשים שמגיעות אליי ואפילו אלה שרק מתלבטות מעשיר אותי ולא פעם מוצא אותי מופתע. מופתע מהלך מחשבה אחר, נועז, לא שגרתי, מפנטזיות שהולכות למחוזות שעם כל הניסיון טרם הכרתי (ואז אני לומד להכיר), משאלות שחושפות כמה עומק אתן מביאות אל הדברים.
אני משתדל להביא את הקול שלכן לבלוג הזה ומודה לכן, נשים יקרות וסקרניות על ההעשרה שאתן מעניקות לי בשאלותיכן, בתגובותיכן ובשיח איתכן באופן כללי.
כעת בואו נקפוץ לשתי שאלות מעניינות שנשאלתי ותשובתי:
שאלה: "כתבת פוסט על איך ללמד את הגבר מה מצפים בסיטואציה ואיך להקשיב ולא למהר ובלי מטרה… האם אתה חושב שכדאי לפעמים גם הפוך, לנסות להנות מהצורה השניה. טכני ומהיר ובלי רגש …"
שאלה נוספת: "שמתי לב שאולי אצל הרבה זוגות שהולך להם טוב בזוגיות זה אולי כי הגבר קצת נשי יותר והאישה גברית. נגיד שהגבר רגיש ואוהב לדבר והאישה יותר תכלס וחזקה… זה קשור אולי שגם בסקס זה יכול לעבוד יותר טוב?"
תשובתי: הרבה פעמים אני מדבר בפוסטים שלי על החשיבות של הקשבה (גם בלי מילים, הקשבה לשפת הגוף) ושל רגישות. הדבר יכול אולי ליצור רושם שמיניות צריכה להיות משהו איטי כזה, כמו נביעה איטית של מעיין, משהו נינוח מאוד… ובכן זו ההזדמנות להדגיש ש:
- הקשבה ורגישות: תמיד. אבל תמיד. אין מצב למיניות בלי הקשבה.
- גם סקס קשוב ורגיש יכול להיות פראי, חייתי, טכני, מהיר, מטורף, והרשימה של התיאורים נמשכת…
היופי הוא להצליח לשלב את שני הדברים יחדיו ולתת להם מקום וביטוי. רגישות – אין פירושה אנמיות. להיות רגיש זה להבין גם מתי הפרטנרית זקוקה למגע "אש" ולא רק למגע "אדמה". להיות קשוב זה לדעת לזהות גם מתי האנרגיה הנכונה היא נקבית ומתי היא זכרית. כפי שידוע לנו בכל גבר ואישה יכולה להתגשם אנרגיה זכרית ואנרגיה נקבית. כשנכנסים למיטה, יש זוגות שנוטים להתקבע לאנרגיה בהתאמה המגדרית שלהם ("גבר גבר", "אישה עדינה") ויש שנוטים להתקבע על האנרגיה ההפוכה למגדר ("אישה שולטת", "גבר כנוע"), אבל בעיניי אלה במקרים רבים סטיגמות שמנהלות אותנו או תוצאה של אופי מערכת היחסים ולא טבענו האמיתי והמשוחרר. אנחנו הרבה יותר מגוונים בפוטנציאל הרגשי, המנטלי, וגם המיני שלנו. גם כאן, היכולת להביא את כל הקשת, להיות לפעמים בנקבי ולפעמים בזכרי, טומנת בחובה הרבה פוטנציאל לעונג והנאה. כשנכנסים למיטה זה בסדר גמור שהאישה תרגיש לפעמים צורך פשוט "לקחת" או "לכבוש". לא תמיד אנחנו במיינדסט של מילים עדינות כמו "הענקה", "קבלה", "שהייה"… לפעמים החיה שבפנים צריכה לטרוף, לדהור, להיות פראית.
אבל תמיד: הקשבה. כי יש שם גם צד שני. להסתנכרן.
אפשר לסנכרן גם מין פראי, חייתי, טכני. אני חושב שאחד הדברים היותר מסעירים זה קוויקי שכל כולו התפוצצות יצרים. זה מייצר זיכרון שחוזרים אליו גם הרבה שנים לאחר שהתרחש.
ועוד דבר: גם סקס טכני ומהיר יכול להיות מלא רגש. רגש זה עניין של התכוונות ושל היפתחות ולא עניין של מקצב או של דרגת הכח המופעל על האיברים. ואם היום כבד עלייך הלב, וכל מה שבא לך זה לכבות את העולם הרגשי ברגע הזה ולדבר בשפת הגוף שתובע את הפורקן המיני שלו – אל תדחיקי, אדרבה תגשימי, אבל מי שמולך צריך להבין את המיינדסט שלך כדי ששניכם תצאו מהחיבור נשכרים ולא נפסדים או חלילה פגועים.
סיכומו של הפוסט: לא להתבייש להיות מי שאנחנו, לחקור את המורכבות שבתוך זה, ולתת מקום ביטוי גם למי שאיתנו במרחב המיני. זה הופך את הדברים ליותר מעניינים, ולפעמים גם ליותר סוערים ופראיים. כל עוד יש הקשבה ורגישות – עופו על זה. יאללה בלאגן.