קימורים

אני ממש אוהב את הגוף הנשי. את המיתאר, התחושה, האיכות המאוד מיוחדת של נשיות שמגיעה בילט-אין בגוף אישה. מכיוון שאני עוסק גם בצילום ושנים רבות היה לי סטודיו לצילומי אירוטיקה, חקרתי גם מעמדת המתבונן את פשר הקסם של הגוף הנשי ומתישהו התגבשה אצלי התובנה שיש שם מן נוסחת קסם מאוד מיוחדת: קימורים.

הרעיון של קימורים גאוני מעצם היותו הפוך למה שהורגלנו לחשוב. מה הדבר הראשון שלמדנו בשיעור הנדסה? בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד. כל השנים אנחנו במיינדסט של יעילות. נמצאים בנקודה A, רוצים להגיע לנקודה B? תשאפו להתקדם בקו ישר.
ואז בא הגוף הנשי ואומר: חבר'ה, אין קוים ישרים. לא קיים. לא יהיה. זה לא שהגוף הגברי הוא עצמו פלס, אבל דומה שהטבע לקח את הרעיון של קימורים והטמיע אותו בגוף האישה בקטע של לעוף על זה לגמרי. למשל החזה. למה לרדת דוך מהצואר לבטן? למה לא נוסיף מין קימור יפה שעושה מעקף? רגע רגע… למה קימור אחד? נעשה שניים… שיהיה עוד יותר מעניין ומקומר… והטבע חתיכת שובב… הוא לא הסתפק בויז'ואל בלבד. הוא אמר לעצמו: רגע רגע… בוא נצרף לקימורים פיצ'ר נלווה: עונג. אמר ועשה, וקימוריה של אישה הם בעצם מפת דרכים לכל מיני נקודות מענגות.
וככה זה בכל מקום. המותניים, הירכיים, הישבן… מן התקמרות כזו שאומרת: עזוב ישר, לך סביב, תגיע לנקודה. ואז "הנקודה". מה פתאום נקודה? למה לא נוביל את כל השבילים אל היוני, הפות, בפיתולים וקימורים מעניינים ומענגים? ולמה לא נוסיף שפתיים, ושיהיה כפול… זוג עדין יותר, וזוג בשרני ותפוח יותר, מתעקל ומתעטף ומערסל את האיבר דמוי הפרח הזה. גאונות.
אז רציתי רק להוסיף לכל הקימורים האלה עוד אחד. הכי חשוב:
חיוך.
תחייכי, זה הקימור הכי חשוב. הקימור שלא הטבע משרטט בך, אלא את משרטטת בטבע וסביבך.
הקימור שהופך אותך שלמה.