היי רוני, אני מחפשת חוויה נועזת וככה הגעתי אלייך.
ככה היא התחילה את השיחה.
ערב, אני כבר במוד של ללכת לישון וההודעה שלה רוטטת לי רגע לפני שאני מכבה את הטלפון. אני פותח, עונה, ואנחנו מתכתבים כמה דקות. הגישה שלה מאוד תכלסית. מתחילה מהיומן, ממשיכה לפרטים מנהלתיים אחרים, תיק תק.
היית באתר שלי? כן. קראתי כל מה שאני צריכה לדעת.
מצוין, אפשר לקבוע.
איך אתה ביום חמישי הקרוב?
יכולה בבוקר?
כן, בוקר זה מעולה לי…
יום חמישי מגיע מהר באותו שבוע.
היא מגיעה בזמן, מסמסת מהאוטו שהיא כבר כאן ותכף נכנסת, מסיימת שיחה קצרה.
שלוש דקות לאחר מכן היא נכנסת, לבושה מעין שרוואל מבד יקר וחולצה מכופתרת תואמת. לכאורה לבוש קז'ואל אבל זה מאוד מחמיא לה. יושב על הגוף, מתלטף עם הקוים הנאים שלה. יושבים לדבר. היא עצמאית, מנהלת לו"ז דינאמי שכולל עבודה מול לקוחות, משרד ביתי, פגישות בחוץ, נוכחות משמעותית ברשת ובין לבין כמובן מג'נגלת גם אימהות ומשפחה ו"משתדלת גם לחיות טוב". הטלפון שלה מצפצף. היא מעבירה לרטט, הרטטים נכנסים בקצב של בנאדם עסוק במיוחד. היא מניחה אותו בתיק ומישירה אליי חיוך: ואיך זה אצלך? אני מספר קצת על עצמי, העיסוקים והלו"ז, בייסיק כזה, הדברים הרגילים. החיוך שלה נשאר מקובע כשהיא שואלת: כן, אבל איך זה אצלך? רגע של שתיקה ואני מבין שהיא מחפשת את מה שמעבר לכל זה. מה שפחות בייסיק. מה שעשוי מהחומרים המעניינים.
לפעמים אנשים חודרים לנו למרחב הפרטי וזה לא מתאים. ואז אנחנו מציבים מחסום ומשנים נושא.
ולפעמים הווייב טוב ויש תדר מחבר ואז בקלילות נפתחות דלתות ונוצרת שיחה מסקרנת, חוצת גבולות.
ואיתה זה כזה. מרגע שהיא פותחת את הדלת נוצרת מן שיחה דו כיוונית שגומעת קילומטרים בדקות. אני מספר על העולם הפחות שגרתי שלי ומסתקרן לשלה. היא מסמיקה אבל לא מתפתלת עם המילים. מספרת שהחיים שלה כעצמאית משאירים לה הרבה מרחב תימרון לקיים בו גם הגשמה עסקית וגם הגשמה אישית.
"כמו שאמרתי לך אני אוהבת לחיות טוב." ואת המשפט הזה היא מסיימת עם מן הדגשה שהיא שלוש נקודות. אני ממשיך להקשיב והיא מוסיפה. מוסיפה להסמיק ומוסיפה לספר: אני מכורה לריגושים.
מכאן היא מפרטת קצת יותר. אין לה פילטרים במילים אבל אני שם לב שהיא מאוד קפדנית בחוויות. מכורה לריגושים אמנם, אבל את הריגושים שלה היא בוררת היטב. בהתחלה זה לא היה ככה. היא נסחפה לתוך תקופה של זלילת ריגושים מוגזמת. תקופה שאיימה לשמוט תחתיה את הקרקע. כשהיא שמה לב שזה פוגע לה בכל המישורים האחרים: בית, קריירה, חיוניות ויציבות רגשית היה לה החוסן (והחוכמה) להשתלט על העניינים והיא התחילה לנהל גם את הריגושים כמו שהיא מנהלת את שאר התחומים בחייה.
"וככה אני חיה בשנה שנתיים האחרונות, פחות במינון, יותר באיכות" היא אומרת. ואני כל כך מסכים איתה.
החיים כיום הופכים את כולנו למכורים ברמה כזו או אחרת לכל מיני דברים. מכורים לחדשות, מכורים לאוכל, מכורים לספורט, מכורים לקניות, מכורים לסוכר, לסמים, ללייקים, וכמעט הכל נופל על הקטגוריה של ריגוש. המנגנון הזה של צורך ותגמול. יש מצב שהדרך היחידה לנצח את זה היא לפרוש מהמודרנה ולחיות כמו נזיר אי שם על הר נידח. אבל אנחנו כאן, ואנחנו חלק מהמטריקס אם נרצה ואם לא, וכל עוד יש לנו סלולרי ביד ומזון במקרר, וחבילות בדרך מסין, כנראה שאנחנו חלק מהמשחק. ואז אתה מבין: choose your addictions.
השיחה הזו לא עושה הנחות. אנחנו פורמים פלונטרים, נכנסים לתוך נבכי הנשמה ואחר כך הפנטזיה, ובלי ששמנו לב אנחנו חצי שעה משוחחים. ברגע שנוצר בין שנינו מן רווח שבין המילים אני מחווה לעבר מיטת העיסוי ושואל: את רוצה לעבור למגע?
והתשובה שלה: כן, בטח, אבל לא סיימתי את השיחה הזו… מרגישה שעשינו כאן עיסוי אירוטי למיינד לפני שבכלל נגעת לי בגוף…
מכורה לריגושים.