שאלה ותשובה: איך להתגבר על המבוכה?

שאלה: רוני שלום, איך מתגברים על המבוכה? אני מעוניינת לבוא לעיסוי ארוטי אבל גם מתקשה לגשר על הפער בין הזרות המוחלטת לבין אינטימיות, ובכלל… לא סיטואציה שאני מורגלת בה…
מ.

תשובה: כמה דברים על מבוכה ועל הכניסה לתוך סשן של עיסוי ארוטי אצלי…

נתחיל במה שקורה לפני המפגש עצמו. מצד אחד יש בך סקרנות, רצון לחוות משהו, משיכה, דחף… מצד שני יש את המבוכה, ההיסוסים, סימני שאלה לגבי התנהלות שלך, שלי, ועוד…
בעיניי, ומתוך הניסיון שצברתי, החומרים שבצד הראשון (סקרנות, רצון וכו') מנצחים על פי רוב את המבוכה והחסמים האחרים. אלה פשוט חומרים חזקים יותר ממבוכה ומעכבות. אפשר גם להשתמש בדימוי של "לקפוץ למים" אבל אני לא בטוח לגמרי שהוא מתאים כאן. יש אנשים שגם אחרי שקפצו למים לא נהנים במיוחד מהשהייה בבריכה ועושים זאת בשביל הילדים, בשביל לא לבאס וכו'… לעומת זאת כשאת אוזרת אומץ ו"קופצת למים" של העיסוי הארוטי את עושה זאת נטו בשביל עצמך ובשביל מה שאת רוצה להפיק מהסיטואציה.
עוד על מה שקורה לפני המפגש: תקשורת. חלק מהמבוכה ומההיסוסים קשורים בלא ידוע. בנסתר. לפעמים מדובר ממש בהתנגדויות שיש בתוכך. כל התנגדות כזו, כל מבוכה, כל היסוס יושבים על משהו ספציפי שאפשר בד"כ לתמלל. תרגיל שיכול לעזור: קחי דף, רשמי את הנקודות ה"בעייתיות" שעולות לך במחשבה, ובמידת הצורך שלחי לי אותן כדי שאוכל להתייחס ולעזור לפוגג ערפל ולהרגיע היכן שצריך. תקשורת מקדימה לסשן היא אלמנט חשוב שמשפיע רבות על תאום ציפיות ובעקבותיו על הצלחת המפגש.

וכעת אני רוצה לגשת למפגש עצמו. את מגיעה אליי, עדיין נרגשת, עדיין נבוכה, זה טבעי ושכיח. אני יכול להרגיע ולומר לך שהמבוכה עתידה לפנות עד מהרה את מקומה לתחושות אחרות. כשנעים לך, את מפסיקה להיות נבוכה. את פשוט נהנית. אבל אני לא אסתפק בסיסמאות. אני רוצה לחפור רגע קצת לעומק העניין.
מבוכה נובעת לרוב מרעשי רקע חיצוניים שהעמסנו על עצמנו. ילדה קטנה לא נבוכה מכלום. היא לומדת להיות מובכת כשההורים והסובבים מתחילים לתכנת אותה לקודים שונים, ביקורות מגוונות, נורמות, אמונות ועוד. אנחנו גדלים בעולם שבו כל הזמן יש דיאלוג עם הסביבה המשפחתית, חברתית ותרבותית שמצפה מאיתנו כל מיני ציפיות ואוסרת עלינו כל מיני איסורים. אנחנו "דופקים חשבון" ליותר ויותר אנשים ככל שאנחנו גדלים.
ואז… זה מתחיל להפרם…
לאט לאט, באיזשהו שלב של ההתפתחות האישית, אנחנו פחות נותנים לזה לנהל אותנו. אנחנו קוראים תיגר על התכנותים החיצוניים, ומעזים להתמודד עם התוצאה שלהם (לדוגמה: מבוכה). אנחנו משתדלים לפחות בחלק מהזמן לשים את עצמנו במרכז, גם אם זה עולה לנו במאמצים.
התקשרת אליי, קבעת איתי, את באה. כשאת עומדת להכנס עוד יש בך איזשהו קול בסגנון "מה אני עושה" אבל את ממשיכה להתקדם ונכנסת. עד הדלת שלי היית עסוקה בלנצח את הקולות, בלהזכיר לעצמך שאת עושה משהו שאת רוצה, משהו בשבילך. עכשיו כשאת כאן, מתחילה דינמיקה חדשה לתפוס פיקוד: התמסרות. התמסרות היא כח עצום בפני עצמו וכתבתי עליה בהזדמנויות שונות. מה שחשוב לי לומר בהקשר של המבוכה הוא שההתמסרות באה ממקום הרבה יותר קדמוני, קמאי, עמוק, בניגוד למבוכה שכאמור נרכשת ונלמדת. ההתמסרות עוקפת מנגנוני חשיבה, היא מדברת ישר עם הגוף והרגש בלי תיווך מכביד של המיינד. כשאני נוגע בך ואת חווה את המגע כנעים, את מתמסרת למגע הזה, וזה משחרר בתוכך רובדים שפועלים ספונטנית. לדוגמה, כשאני מענג אותך בצורה מסוימת הגוף שלך יודע ממש "לבוא" אליי וזה קורה מעצמו, לפעמים בלי שאת אפילו מודעת. הגוף בהתמסרות.
וכאן אני מגיע גם לגישור על הזרות. נחזור שוב לדוגמת הילדים הרכים. תפגישי שני ילדים קטנים זרים לגמרי, סביר להניח שהם יבחנו זה את זה בחשדנות ובסקרנות לרגע או שניים, אך עד מהרה הם עשויים להתחבר ולשחק זה עם זה כאילו לא היו זרים מעולם. החיבור הבינאישי, ברמה הנקיה והבסיסית הוא משהו שקורה מעצם היותנו יצורים חברתיים. אנחנו אוהבים להתחבר, אנחנו זקוקים למגע. כשהמגע נכון, רגיש, נעים, זה עוקף מבוכה, זה מחזיר אותנו למקום הבסיסי – הוויה. נשמע רוחניקי? אבל מגיע מהפרקטיקה. מניסיון. אולי היינו לפני כמה דקות שני זרים, אבל נוכחתי יחד עם לקוחות רבות כמה אינטימיות וחיבור אפשר ליצור בתוך מפגש שעומד בפני עצמו – אפילו חד פעמי – כשפשוט נוכחים, מתמסרים, וכשרעשי הרקע מפנים את מקומם לחוויה שבנויה על מגע ועונג.
אז איך להתגבר על המבוכה לפני עיסוי ארוטי: צרי קשר, שאלי שאלות, שתפי בלבטים ובחסמים, קבעי איתי סשן, בואי. כאן זה כבר יתמוסס.
איך להתגבר על הזרות: להבין שהיא פיקציה. היא חסרת משמעות. לשחרר את הפשטות הילדית שבך, זו שלפני הרבה שנים יכלה להכנס למשחק עם זר מוחלט ולהנות יחד, להרשות לעצמך להשתיק רעשי רקע ואמונות מגבילות ולהקשיב לתחושות ולריגוש ולדבר המחבר בין שניים: מגע.