ואז היא אומרת לי: אז תקשיב רוני.. קראתי הכל ואני רוצה לבוא. כבר עשר שנים שיש לי מנהג שכשמתחילה שנה אני חוגגת אותה עם משהו מיוחד, פינוק או מתנה לעצמי. אז השנה החלטתי שאחגוג בעיסוי אירוטי…
אנחנו ממשיכים לדבר והיא מספרת לי על השיטתיות שהיא פיתחה. היום השני של השנה, לא הראשון (כי לרוב ביום הראשון עייפים וסובלים מהאנגובר של אמש… חשבה על הכל זאתי…) הוא היום שבו היא קובעת את החוויה המיוחדת שלה.
אני מתבלבל לרגע ומסתכל על התאריך ואומר לה:
כן אבל היום השני של השנה כבר עבר, את יודעת, נכון?
היא נאנחת: כן, אני יודעת טוב מדי… יצא שאני מתחילה את השנה הזו בלי זמן לעצמי. ככה זה כבר כמה שבועות למען האמת. כך שמצד אחד אני באמת זקוקה להגיע ומצד שני אני צריכה לצערי לבדוק איתך תאריך שבועיים קדימה בערך אם זה בסדר מצידך.
אוקיי. אז מצאנו תאריך והיומן משוריין.
אני אוהב את הגישה שלה. ככה יש לה בראש תמיד את הידיעה שבהמשך הדרך מצפה לה משהו טוב.
ומצד שני אני תמיד מדבר בשבחו של פסק הזמן לעצמנו, כל השנה. לא צריך לחכות לשנה חדשה או ליום הולדת. צריך פשוט לזהות את הצורך. כל יום בשנה הוא היום שלך. ודווקא בתקופות לחוצות, לא צריך לחפש את ה"מיוחדות" של התאריך אלא את המיוחדות שבחוויה. את המהות.
2023 כבר לגמרי כאן.
קחו את זה למקום של עונג, של חופש, של הגשמה.
וזכרו שזה כל יום. בדברים הקטנים והגדולים, בהגשמות הקטנות והגדולות. בתאריכים הגדולים ו… הקטנים!