אולי הדבר הכי מיוחד שאני חווה דרך העיסוק בארוטיקה ומיניות של נשים, זה היכולת לייצר שינוי מחשבתי, פתיחות והתפתחות של נשים שהיו אצלי או אפילו רק קוראות את התכנים שאני כותב. אני מדבר הרבה על מרחב העונג, על התפתחות אישית, על העצמה, במטרה לחבר את הפן הפיזי של העונג (הנאה, גירוי, סיפוק, שחרור וכו'… ) עם הפן המנטלי והרגשי (שינוי מחשבתי ותודעתי, ביטחון עצמי, הערכה עצמית, עצמאות ועוד). לאורך השנים זכיתי לראות את הצירוף הזה מביא לתהליכי צמיחה של נשים. אבל לא פעם אני שומע גם על הניגוד בין התנועה במרחב האישי לבין מה שקורה בממשקים האנושיים מסביב: חיי המין, מערכות יחסים, בני זוג… וזו נקודה ששווה התייחסות.
לקוחה קבועה שלי, סביב גיל שלושים, סיפרה לי שהיא מתוסכלת מהפער בין מה שהיא חווה כשהיא מגיעה אליי לבין החיים ש"בחוץ". למדתי להכיר אותה כאישה מאוד מינית שהגיעה אליי עם מעט ניסיון אבל עם ראש מאוד פתוח וסקרנות טבעית שמובנית באישיות שלה. במהלך השנתיים שלוש שהיא באה אליי היא נפתחה לסוגי עונג מרובים ושמחתי לשמוע ממנה על הדברים הטובים שקורים לה גם ב"מרחב העונג" הפרטי, באיך שהיא חווה את עצמה כאדם מיני. יחד עם זאת, בשיחה שהייתה לנו לאחרונה היא שיתפה אותי בתסכול בבעיה מכיוון לא צפוי שנשמעה במילותיה בערך כך: מאז שהתחלתי לבוא אלייך הייתי עם שלושה גברים שונים ומכל אחד מהם קיבלתי תגובות מורידות שביאסו אותי לגמרי. עם אחד מהם חוויתי שפיכה (פעם ראשונה שזה קרה לי מחוץ לעיסוי האירוטי) והוא די נרתע מזה ונלחץ… סוג של התבאס שאני מרטיבה את הסדינים והמיטה… עם אחר הצעתי שנגוון קצת ורציתי שנוסיף ויברטור וקיבלתי מן תגובה בסגנון "אני לא מספיק לך?" שרק גרמה לי להתרחק ולהיסגר ועם השלישי כשהעניינים התחממו והייתי לגמרי בתוך זה, עם נשימות ואנחות ואולי גם קצת לקחתי את השליטה לידיים הוא לא הכיל את זה ונבהל מאיך שאני מינית ומשוחררת.
התבאסתי יחד איתה.
יש בחוץ עולם שלם של אנשים ומצבים ודעות, בחלקן דעות קדומות, וזה פוגש אותנו גם ובמיוחד בדבר רגיש כמו מיניות וסקס. אנשים מביאים איתם למיטה מטענים ורעשי רקע שלא קשורים בכלל לסיטואציה. דעות קדומות ששמעו בילדות, בבית, מהחברים… בדיחות סקסיסטיות (אולי אני אשמע פה סחי מדי אבל לדעתי הומור סקסיסטי זה אחד מסוגי ההומור הכי מיותרים ונמוכים שיש לאנושות להציע). בכל אופן כל הנ"ל מחלחלים לחדר המיטות ואל תתפלאו שגבר שישב שלשום בפאב עם חברים והריצו דחקות על מין ועל נשים, מתבלבל ונלחץ כשהוא פוגש את המיניות הנשית המשוחררת במיטבה במיטה יומיים אחרי כן. השאלה היא פשוט איפה הוא נמצא על הסקאלה שבין החבר'ה לבין החיבור לעצמו ולטבע. מי שמחובר לעצמו, מי שמחובר לטבעי שבתוכו, יכול גם להתחבר לבת הזוג, לרגע עצמו, לחוויית החיבור, להכלה של הפרטנרית. מי שעסוק יותר בדחקות הסקסיסטיות מהפאב או מהטוקבקים ברשת נשאר תקוע הרחק מהמיטה בה הוא והיא עושים אהבה וחיבורים.
עכשיו… בואי נהיה ריאליים: סקסיזם והומור נמוך אר היר טו סטיי. אם יש משהו שהאנושות לא מסוגלת להיפטר ממנו – זה בדיחות לא מצחיקות שמבוססות על דעות חשוכות ופחדים. אז לא מכאן תבוא הישועה. מה כן? שני דברים:
חיבור לסנטר, לאמת הפנימית, לביטחון שמה שנכון למיניות שלך – זה הנכון.
ותקשורת, מתוך אותה פוזיציה בטוחה בעצמך. בלי התנצלויות ובלי פיקפוק עצמי.
לדוגמה:
שפיכה נשית היא תופעה מיוחדת ועוצמתית שמעידה הן על רמה גבוהה של עונג והן על רמה גבוהה של שחרור. לרוב הנשים זה לא עניין פשוט בכלל להגיע לשפיכה נשית. כדי להגיע לשם צריך שילוב של גירוי ושל יכולת לשחרר ולהתמסר באופן טוטאלי. כשהשפיכה מתרחשת (בצורה נכונה, וכתבתי על זה לא מעט בבלוג בפוסטים אחרים) היא גם מביאה איתה תחושות של שחרור, רוגע, פורקן ושלווה עמוקה. אישה שחוותה שפיכה טובה לא תמיד יודעת להסביר מה בדיוק קרה עכשיו, אבל היא תמיד תדע להסביר את התחושה המיוחדת שאחרי.
וכשזה נכון – זה נכון. שום דעה קדומה או פחד מסדינים שנרטבים לא צריכים להרחיק אותך מהחוויה הזו.
אז אמרנו חיבור לעצמך ולאמת הפנימית – צ'ק.
והדבר השני: תקשורת. תבואי ממקום מכיל אבל בטוח. יש מצב שהוא מלא בדעות קדומות, סיכוי טוב שהוא שמע בדיחות סקסיסטיות מהחבר'ה מתישהו. או קיי. אבל בסופו של דבר הבנאדם פשוט עוד לא פתח את המיינד שלו. עוד לא למד על האיכויות של השפיכה. תעזרי לו ללמוד. תסבירי לו, שיבין שמה שקרה כאן זה יותר מ"הסדינים נרטבו" אלא משהו שגרם לך לתחושות אחרות, לרמות עונג, שחרור, או כל מה שאת מרגישה. אל תקחי כמובן מאליו שהוא אמור להרגיש ולדעת מה שאת מרגישה ויודעת. תקשורת, במיוחד במיטה, יכולה לחולל תהליכי צמיחה אצל היקרים לנו, או אפילו אצל פרטנר מזדמן שאת פעם ראשונה איתו. זה, ומגבת גדולה וסופגת, בכל זאת הסדינים… 😉
דוגמאות נוספות יש בערימות אבל כדי לא להאריך אסכם: שוב אני חוזר לרעיון הזה שהמרחב המיני הוא מרחב של התפתחות ולא רק של "נעים לי בגוף". אם עשית עם עצמך דרך והתחברת למיניות שלך, לראש הפתוח, ליכולת והרצון לנסות דברים, לחוות דברים, לבטא את המיניות איך שמתאים לך – עשית קפיצה התפתחותית. את כבר לא באותו מקום שבו היית לפני החוויות והניסיונות שהביאו לתובנות שרכשת. אבל כשאת פוגשת ובאה במגע עם הפרטנרים שבחייך, לא כל אדם שתפגשי נמצא בהכרח באותו שלב של המסע הפרטי לעבר ההארה והגדילה. הבחירה בידייך: לחתוך ולהמשיך הלאה, או להחליט ששווה לך להשקיע יותר בבנאדם הזה ולעזור לו להתקרב למקום שבו את כבר נמצאת (אם הוא רוצה כמובן. אם לא – תתקדמי הלאה). לא הכל יקרה דרך המגע והחוויה הפיזית. יש הרבה מקום לתקשורת, למילים, לשיחות הקטנות שבין הנגיעות…