יצאתם לחופשה… חופשה מייצרת זיכרונות, נכון? אז נגיד שנסעתם לראות את ההופעה של קולדפליי כמו חצי מעם ישראל… מן הסתם יצרבו לכם זיכרונות מאוד משמעותיים שקשורים בהופעה, ברגעי השיא שלה, במראות, בצלילים. כמו כשנסעתם לפריז ויש לכם זיכרון ממגדל אייפל, או ביג בן בלונדון, או אולי ההר ההוא עם הפסגה המושלגת.
יש לנו נטיה לזכור שיאים. קצוות. מה שגדול יותר, מה שעוצמתי יותר, מה שתופס את העין.
אבל איך זה מתקשר לעיסוי האירוטי?
אז מן הסתם כשמגיעים למרחב של העיסוי האירוטי, גם כאן יכולים להיווצר זיכרונות. וגם כאן, קל מאוד ללכת עם זה לקצוות. לזכור את האורגזמה החזקה, או את השפיכה המפוארת… שיאים. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה לדבר על הניואנסים, על האיכויות, על מה שבין השיאים. הרגעים הנסתרים האלה, שיש בהם איזה תדר קצת מסתורי, אבל חזק לא פחות. ובשביל להעביר את הנקודה בואו נחזור רגע לחו"ל.
אז אתם בחופשה שלכם. ואולי אתם מתאכסנים באיזה ריזורט בטבע, ואולי אתם לנים באיזה מלון בבניין עתיק בפריז או באמסטרדם. ואתם קמים בבוקר, ואתם פותחים את החלון, או יוצאים למרפסת, ועוד לא עשיתם שום דבר מיוחד, רק פתחתם חלון לנוף. ואז, אתם נשטפים בחוויה חושית מאוד מיוחדת. יש שם את העצים האלה, עצים שאין בארץ, ומאוד ירוק שם, ויש משהו אחר באוויר. נקי כזה, שקט, טרי ורענן. רוגע של חו"ל. אולי יש לזה את הצ'ארם האירופי, עיר עתיקה שמתעוררת לאט, וריח של מאפיה קרובה, והנהר, וסירות עוגנות בשקט, וקרן שמש מנצנצת על המים, וצללים משלימים את התמונה. וזה לא שיא. זה לא היעד. זה הרגע עצמו. הרגע שבין. אין פה הופעה של להקה, אין פה מגדל גבוה, אין פה אלפי אנשים. יש פה הצטללות של התחושות, נקיון של ההקשבה, ויש איזה משהו נעים, ברמה הכי בסיסית ופשוטה, משהו נעים שלוקח אתכם אל תוך זה. וזה רגע שנחרט בזיכרון.
וזה קורה הרבה בחו"ל כי זה מוציא אותנו מהסביבה המוכרת, וזה יקרה הרבה פעמים בסיטואציות פחות דחוסות, פחות המוניות. כן, יש את החוויה של לטייל בטיים סקוור או בשאנז אליזה או אולי בכלל בדלהי או בטוקיו כשמסביב הכל תוקף אתכם בצבעים וטעמים וגודל. זה חתיכת וואו. וגם זה נחרט בזיכרון. אבל זה מן זיכרון עם משקל סגולי כבד, דחוס, אירוע עם עוצמות שלא ממש מותיר לכם את הבחירה. הוא חודר לתוככם לא פחות משאתם חודרים לתוכו. אבל הרגעים שבין הרגעים, כשפתאום אתם מתרחבים לתוך זה, ומרגישים שיש בתוככם מקום לעוד, ואתם רוצים למצוץ ולינוק ולחוש כמה שיותר מהרגע הזה ולהישאר בחיבור, זה כבר הזיכרון הבאמת מיוחד.
אז ככה גם בעיסוי האירוטי. מהמקום שלי כמי ש"מייצר" זיכרונות, אני זוכה גם להיות שותף לפעמים ברגעים המיוחדים האלה שבין הרגעים. אני חווה זיכרונות לא רק של אורגזמות ושפיכות אלא גם של חיבוק, של רגע של קירבה מפתיעה, של היפתחות, של אינטימיות. כי יש שם הרבה מעבר לטכניקה, יש שם יותר ממגע ידיים. זה סיפור של לבבות שפועמים, והתרגשות שרוטטת בין שניים, ולפעמים, זה מגיע לרמה ש… הופ… נוצר ונלכד מן זיכרון, מן תמונה חושית כזו שמקבלת את המקום שלה בתאי המוח. ואפשר לחזור לזה, ולהרגיש שוב, ולהיזכר, ולהודות על הזכות להיות חלק מזה. חלק מהרגע שבין הרגעים, מהזיכרון שאינו שיא, אבל הוא לגמרי מקסימום. מקסימום תחושה.