היי רוני,
יש לי שאלה לשאול אותך בתור גבר שמבין גם את הצד של הנשים.
בוא נגיד שהתאהבתי בגבר והוא בי.
הוא כנראה התאהב בי כמכלול – בגלל האופי והתכונות וגם כי מצאתי חן בעיניו.
נגיד שהחלטנו להתחתן ולהקים משפחה.
עכשיו כבר נהיה מורכב יותר…
גם להישאר יפה וסקסית ובמקביל – ללדת (עם כל השינויים שזה מביא), לקום בלילה לתינוק ומוקדם בבוקר לארגן (להיות עייפה רב הזמן), לנהל את הבית, לעבוד וכו.
זה להיות על כמה תפקידים בו זמנית שלא כזה מסתדרים ביחד- חברה, אמא (גם קצת של הבעל), מנקה, עוזרת, פרטנרית לסקס. מסובך, לא?
קצת מתבקש שהקסם יתפוגג…
וקצת לא יפתיע אותי אם הוא ירצה מאהבת או ימשיך לאהוב אבל מתוך עיקרון, שזה לא כיף.
גם אם אני אעשה הכל מהצד שלי בשביל הזוגיות, זה לא קצת אבוד מראש?
תודה רבה
צליל, בת 28
שלום לך,
ראשית, התייחסות להתאהבות. תהליך ההתאהבות נשען בחלקו על מציאות פשוטה וברורה (חיבור, משיכה בסיסית, שפה משותפת וכו'…) ובחלקו האחר – הגדול יותר – על עניינים יותר סובייקטיביים כגון אגו, תחושות גוף ונפש המושפעים מהורמונים ועוד. כשאנחנו מתאהבים בבן/בת זוג, אנחנו בעצם מתאהבים בתחושה של לאהוב ולהיות אהובים. כמו במשפט היפה: "אני אוהב/ת את מי שאני כשאני איתך". אז אני רוצה להציע לקחת את ההתאהבות בערבון מוגבל ולהבין שמדובר במשהו מקסים, מרטיט, אבל משהו שחלקו מציאות וחלקו דמיון. כתבת את המילה מכלול, אז אני מציע לדייק את ההסתכלות, ובמקום "התאהב בי כמכלול" > לשנות את המילה התאהבות לאהבה. הוא אוהב אותך כמכלול. כבר בשינוי התפיסתי הזה טמונה ההבנה שאהבה ארוכת טווח לא תלויה בקיומה של התאהבות.
זה המקום גם לציין שהתאהבות נמשכת על פי רוב מספר חודשים או לכל היותר מספר קטן של שנים. נדירים הזוגות שנמצאים בהתאהבות כל חייהם, וזה לא רע בכלל… עוד נחזור לעניין הזה.
כעת, נתקדם לשלב הבא. החלטתם להתחתן, הריון, לידה, גידול ילדים, בית, קריירה… כמו שכתבת: מסובך. יש חדשות רעות וחדשות טובות. החדשות הרעות: שחיקה. השנים של גידול הילדים הן בדרך כלל שלב ששוחק את הרעננות שאפיינה את הזוגיות הטריה. כשהייתם רק שניכם, על אחת כמה וכמה אם הייתם מאוהבים, הייתם מושקעים כל כולכם בקשר, בביחד, בעולם עשיר של חוויות משותפות. תיחזקתם את הזוגיות ללא הרף. ואז לכאורה כל זה "נלקח" מכם ואתם מושקעים בתינוק שזקוק לתשומת לב מתמדת, ויש בית לתחזק, ותשלומים, ואתם הרבה יותר רציניים ואפילו מודאגים, ויותר עייפים, ויש פחות זמן שקט של יחד. אתם קצת פחות כיפיים אחד עם השני ואפילו עם עצמכם.
והחדשות הטובות: מחזוריות, גדילה, עומק. לטבע יש חוקים משלו. יש זמן לקנן, ויש זמן לראות עולם ולחוות את החופש. השלב של להביא ילדים אולי לוקח מכם את הזוגיות הטוטאלית שבה הייתם מושקעים, אבל וואו איזה דבר מדהים זה לגדל ילד, לחוות את הילדות דרכו מחדש, להיות שם בשבילו כשהוא בוכה, להתפוצץ מאהבה כשהוא מתרפק עלייך… פלא שזה משהו שסוחף אותנו לתוך חווית ההורות ובאופן בלתי נמנע "גוזל" קצת מהפוקוס על הזוגיות? לא מפתיע. אלה שנים מאוד מעצבות, ברמה האישית, וכמו שתיווכחי בהמשך גם ברמה הזוגית. כי הזוגיות הראשונית, המתאהבת, זוגיות של "ללה לנד" לא יכולה להימשך כל החיים. אבל מתוך החוויות המשותפות של להקים בית, לגדל ילדים, לצלוח יחד משברים, מתהווה איזשהו עומק חדש בזוגיות, שלוקח זמן להפנים ולהעריך. כשעוברים את כל זה יחד מצליחים לראות את בן-בת הזוג כיותר ממושא התאהבות. כאדם, כמכלול אמיתי, ואפילו כיותר סקסי. ובואי נתעכב רגע על סקסי.
יש את הסקסי של זוג צעיר. זה הסקסי שעשוי מגיזרה דקיקה, מראשוניות, מספונטניות.
ויש את הסקסי של מקום מנוסה יותר בחיים. זו הבשלות, זה להצליח לראות לתוך הבנאדם ולהעריך אותו על הדרך המשותפת יחד, זה לגדול מתוך השינוי. נגיד… כשהתאהבת בו, היית מסתכלת עליו ואומרת בלב – וואו, אני מתה על השרירים שלו, ועל זה שהוא שלי. ועשר שנים אחרי זה את מסתכלת עליו ואומרת – וואו, אני מתה על איך שהוא יודע להעניק לילדים חום ואהבה, ועל השותפות המדהימה שהצלחנו לבנות יחד. והוא, כשהתאהב בך היה מסתכל עלייך ואומר בלב – איך אני נטרף כשאני רואה אותה בשמלה הזו שיושבת עליה כל כך טוב, וכמה טוב שהיא שלי. ועשר שנים אחרי זה הוא מסתכל עלייך וחושב: איך הבחורה הצעירה והחסרת נסיון שהכרתי הפכה עם השנים לחכמה יותר, לאמא מחבקת, למנהלת, לחזקה, לזו שבוחרת בי כל יום מחדש למרות הכל.
ותאמיני לי: זה סקסי. לגלות מחדש את הבני זוג שלנו מתוך עומק, מתוך דרך משותפת שעברנו יחד, דרך הקשיים, דרך השינויים בגוף, בנפש, בנסיבות החיים, בגלוי ובנסתר… יש שם המון סקסיות שמחכה להתפתח ולהתגלות. הרעיון הוא להבין שהכל משתנה, הכל בתנועה, ומה שנראה היום סקסי, אכן עתיד להשתנות, אבל דברים חדשים, תובנות חדשות ותחושות חדשות יחליפו את מה שעבר זמנו.
התייחסת לריבוי התפקידים שמגיעים עם הזמן… אז כן: פעם היית רק "חברה" ואז את הופכת ל "חברה, אמא, מסדרת, מארגנת, עובדת…". האם זה רע? אני מציע את קו המחשבה שזה דווקא מעשיר. זה הופך אותך ממשהו כמעט חד מימדי (מושא תשוקת ההתאהבות) לאדם שלם ומורכב יותר, כלומר יש לך הרבה יותר ערך להביא, הרבה יותר רובדים שאפשר לחקור ולאהוב, אחרי שההתאהבות פגה.
ולא התעכבתי כאן על מה שמחוץ לזוגיות: כתבת על מאהבת (ואני אוסיף: מאהב, גם נשים חוות קשרים מחוץ לזוגיות), ויש כמובן גם אחוז גירושים לא קטן. אבל בחרתי לכוון את הפנס על הלהישאר יחד, למרות הכל, ואולי בזכות הכל. וגם להצליח להישאר יחד זה סקסי מאוד. זה לא אבוד מראש. זה להעז, להאמין, להשתדל לבחור את הבחירות הנכונות, להיות בגדילה, לאהוב את עצמך, ולהעריך את הטוב שבחייך.
יש שיר מקסים, אהבה בת עשרים. אני מצרף קטע מתוכו כאן, והוא מסכם בעצם את כל מה שרציתי לומר:
ידענו אש, ידענו רעם
ואהבה בת עשרים
ברחנו זה מזו לא פעם
אבל היינו חוזרים
וחדר זה עודו שומר
זכרון ימים יפים יותר
עקבות סופה אשר פרחה לה
כאן שום דבר אינו דומה
לאשר עבר לאשר חומק
לאשר הולך איתנו הלאה
יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.
אני מכיר את כישופייך
את השקרים את הסודות.
צריך תמיד לפקוח עין
להישמר ממלכודות.
ובלילות הכי קרים
היו ודאי גם אחרים
שאת גופך השביעו נחת.
הן אחרי ככלות הכל
היה לי כישרון גדול
להזדקן איתך ביחד.