"היי רוני, מה שלומך? איך אתה בXX בחודש בשעות הבוקר? אני אשמח להגיע שוב, ויש לי יומולדת אז תכין לי משהו מיוחד… "
כבר כמה שנים שהיא באה. קובעת איתי פעמיים שלוש בשנה, נכנסת לכאן כאילו רק לפני רגע יצאה, מתיישבת, סוקרת אותי ואת המקום ומספרת לי בדיוק מה השתנה… במקום וגם בי… אחר כך אנחנו עוברים לחדר העיסוי, ושם היא גומרת כאילו אין מחר, למרות שעם היכולות שלה גם מחר היא תגמור כאילו אין מחר, אם היא רק תרצה, ואם יהיה לה זמן, ואם היא תצליח לגייס מספיק קשב, כי תכלס היא אחד המקרים הכי מובהקים של הפרעת קשב שפגשתי. ומהפעם הראשונה זה היה משהו שלקחנו שנינו בקלילות ובהומור. בדקות הראשונות היא תמיד זזה הרבה, מחפשת את עצמה ואת התנוחה, אחר כך היא כבר מתחילה להרגיש דברים בגוף, וכל ההסחות מתפוגגות. ואז זה פשוט, זה טבעי, זה זורם. כשהיא מתכווננת לתדר של העונג, היא על אוטוסטרדה של רטטים טובים.
…אז יומולדת…קבענו.
היא נכנסת. סקירה מהירה. "רזית!" היא אומרת לי. אני כמעט מתנצל כי רזון זה המצב הנצחי שלי, אני מאלה שעדיף שלא ירדו במשקל, והיא עם פרצוף כזה של תכף היא מאכילה אותי בכפית. אבל עוד נראה מי יאכיל את מי…
החדר מחומם. היא מעדכנת אותי ששיניתי קצת את הריח. צודקת, אני אוהב לערבב מתכון אישי של שמנים אתריים וכל פעם משנה מעט בהתאם לעונה, לתחושה, לספונטניות. היא נשכבת על מיטת העיסוי, על הבטן, ובזמן שאני מארגן את הבד שתכף אניח עליה היא מחפשת את מנח הראש האופטימלי בכרית ה"בייגלה" של מיטת העיסוי. ידיים, קדימה, ידיים אחורה, ושוב קדימה… חסרת מנוח כבר אמרתי?
אני מניח שתי ידיים רכות על הגב שלה. היא מפסיקה לזוז לרגע. אני משאיר אותן כך כמה שניות… אחרי רגע של שקט היא שוב מחפשת מה לעשות עם הידיים ומקפלת אותן לצדי הגוף כשהאגרופים קמוצים כמו שתינוק ישן. אני פותח לה בעדינות את האגרופים ומיישר את היידים לאחור בשני צדי הגוף. היא מצחקקת כמי שנתפסה על חם מפריעה בכיתה. אתה כבר מכיר אותי… כן, לא ציפיתי ממך לפחות מזה… צוחקים יחד. והעיסוי מתחיל. תכף יפסקו המילים מעצמן, לא לפני שהיא עוד מזכירה לי: אבל אני מצפה למשהו מיוחד כן? אני מזכירה לך שזה היומולדת שלי… שששששששש….. אני מעביר אותה באמצעות המגע למצב שקט, או יותר טוב – שם אותה על רטט.
זמן ממושך מכרגיל אני עובד על פלג הגוף העליון שלה. צוואר, גב, ידיים, וקצת ישבן. היא שקטה, מקבלת, הגלגלים בראש לא מרעישים, היא לגמרי בהקשבה. אני מחייך לעצמי לנוכח השינוי בין רוח התזזית שנכנסה לכאן, ל'פלז'ר ג'אנקי' שמצויה כל כולה בציפיה כעת, כאומרת בלי מילים: קח אותי לטיול בארץ התענוגות.
רגליים. מתחיל בלחיצות קלות על כפות הרגליים, משם מאריך את התנועות לאורך השוק, ואט אט ממשיך לטפס במעלה הירכיים. הנשימות שלה מתחילות לדבר איתי. גם שפת הגוף שלה. היא מתקנת מעט את התנוחה וכעת היא מעט מפושקת, מזמינה, אבל כשאני מסיים את מסעי במעלה הירך הפנימית אני חוזר בתנועה מעגלית לרוחב שרירי האגן ושוב במורד הרגליים. וככה פעם, ופעמיים ושלוש. הגוף שלה מוחה. תנועות קטנות ואסרטיביות של הרגליים והישבן מסמנות לי לאן בדיוק אני אמור להתקדם עכשיו, ואני כמו מציית ומתקרב, אך ברגע שנוצר מגע קל ביני ובין הלהט הרטוב שבין רגליה, אני שוב מפזר את המגע במשיכות ארוכות והפעם לאורך הקו שמטפס מעלה בין הישבנים לעבר הגב התחתון. ושוב… פעם, ופעמיים… והיא מתחילה לאבד סבלנות עם כל הגוף שלה. תנועת המחאה התעוררה…
אני ניגש ונעמד למרגלותיה. אוחז את שני הקרסוליים ובעדינות אסרטיבית מפשק את רגליה לגמרי. כפות הרגליים משתלשלות משני צדי המיטה. אני חוזר ונעמד לצדה ומניח את יד שמאל על הגב התחתון, ממש לפני הקימור היפה של הישבן ואת יד ימין אני מניח בעדינות על היוני שלה, עוטף אותה, בלי לזוז. חם. רטוב. והיא נרגעת שוב בציפיה פועמת. כלי הדם כבר גועשים וקצות העצבים משדרים לה כל תזוזה של האצבעות שלי, ואני מפשק את האצבע המורה והאמה ומטייל עם שתיהן לאורך המתאר החיצוני של השפתיים. אט אט, לאורך היוני, ושוב, במשיכה איטית והפעם קצת יותר עמוקה ולוחצת. אנחה, ועוד אחת. היא בונה רמות עונג גבוהות ואני מכיר את הדרך מכאן לאורגזמה שלה. בדרך כלל זה יקרה קצת אחרי שאחדיר אצבע ואז שתי אצבעות לווגינה, אחרי מספר תנועות פנימיות. סדרת התכווצויות שמתחילה בשרירים ואחרי שתיים שלוש ראשונות מצטרפת אנחה גדולה של שחרור, ואז סדרה טובה של רטטים ומשם זה כבר טיול בין פסגות. אבל היום זה יומולדת, והיום זה משהו מיוחד, ונדמה לי שהיא כבר מתחילה להבין שהמשהו המיוחד זה שאני לא ממהר לקחת אותה לאורגזמה. להפך, אני עושה כמיטב יכולתי לשמור אותה על להבה גבוהה ובישול איטי… וכך במקום לחדור, אני ממקם שני צמדי אצבעות על שתי שפתיה, פותח בעדינות את פרח היוני שלה, ונושף נשיפה ארוכה וחמה ומדוייקת. בואי נראה אם את יכולה לגמור בלי מגע ישיר… יש לי תחושה שכן.