היא לא מבינה איך זה קרה לה. שתי גירסאות מנוגדות באישה אחת. בחוץ היא דוברת מינית שוטפת. מפלרטטת עם גברים, מתנסה פה ושם באפיזודות קצרות, ויש שני גברים שנמצאים ברקע באופן קבוע, פעם בכמה חודשים עם אחד מהם… פגישה דיסקרטית, סקס משחרר, משוחרר, וחזרה לחיים הרגילים.
ויש את גירסת הבית, שם היא איתו כבר עשרים שנה, ונדמה שזה כבר מזמן קשר של "ברירת מחדל". לא רק שאין ניצוצות ופלירטוטים, לזה כבר לא מצפים אחרי עשרים שנה, אלא שהיא גם שמה לב שהיא לא יכולה לבוא אליו בטענות.
היא לא מביאה את אותה אישה פראית שבחוץ לתוך הבית. היא משאירה אותה מחוץ לדלת, מחוץ לחדר השינה. כשהיא איתו, היא אחרת. פחות חמה, פחות הרפתקנית, הרבה פחות מינית. סקס בטרנינג, במיסיונרית, בחמש דקות על השעון, ומיד אחרי זה מדברים (כדי לא לשתוק) על מה שצריך לעשות מחר במשרד, ובבנק, ובבית הספר. והיא מרגישה מנותקת. מנותקת מאותה אישה אמיתית שבוערת שם מתחת לפני השטח, ועטופה בשכבות של אמא-שותפה-רעיה-טרנינג, ו"לעזאזל כל התחפושות האלה וכל האותו דבר הזה, למה אני לא יכולה להיות איתו כמו שאני איתם, ולמה אני לא יכולה להיות כאן בבית כמו שאני שם בחוץ".
מישהי פעם שאלה אותי: איך אני יכולה להיות טובה במיטה?
אמרתי לה: אני יכול לתת לך הרצאה על איך לזוז, ואיך לגעת, ומה ללחוש ומתי… אבל האמת שהדבר הכי חשוב כדי להיות טובים במיטה זה… להנות. חפשי את ההנאה שלך, ותהפכי לטובה יותר במיטה.
אבל היא באמת טובה במיטה. כבר עכשיו. רק לא איתו… היא יורדת נהדר, היא יודעת לתפוס יוזמה, והיא אוהבת לשחק כל מיני משחקים, ולחקור כל מיני מקומות בגוף, והיא זזה, והיא צוחקת, והיא רעבה לעוד, והיא נדלקת מחדש ולא יודעת שובע משך שעות.
והיא נהנית, כמה שהיא נהנית. איתם. בחוץ.
אז אולי בכל זאת זה הוא? אולי הם לא מתאימים?
אולי. יש המון זוגות לא מתאימים בעולם הזה. אבל קל מדי לוותר, בעוד שהאמת היא שאפשר גם אחרי עשרים שנה להתחיל התחלות חדשות ביחד. גם היא יכולה להתחיל להביא משהו חדש ממנה לתוך הזוגיות, ואולי זה יפתח גם אותו. טיפ: זה כמעט תמיד יפתח גם אותו.
אני שואל אותה: הגירסה של ה'בחוץ' שלך, זו שטובה במיטה, היא תמיד הייתה שם?
והיא עונה לי: מה פתאום, עד לפני X שנים לא הכרתי 'אותה' בכלל, לא ידעתי שיש בי את זה.
ואני: התשובה בגוף השאלה. מבינה? גילית בתוכך צד חייתי ומשוחרר ובתוך החוויות האלה התחלת להנות והתחלת להיות טובה יותר במיטה. זה הולך ביחד. לא נולדים עם זה. זה נרכש.
והיא: אבל איך אני מביאה את זה הביתה? הוא לא יזהה אותי בכלל, כל מה שהוא מכיר ממני זה טרנינג, מתחת לשמיכה, ומי לוקח מחר את החבילה מהדואר. הוא ייבהל. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. רק אל תציע לי להתלבש סקסי ולהדליק נרות… פפפפפ….
ואני: ממש לא, למרות שאין שום דבר רע בקצת אווירה סקסית. אבל הכי פשוט – חפשי את ההנאה שלך. תחזרי ליסודות, לבסיס. תתחילי לזוז כמו שעושה לך נעים, ולא כמו שאת רגילה איתו. תתחילי לגעת כאילו את לומדת להכיר אותו מחדש, בסקרנות שיש לך עם אחרים, ולא במסלולים שאת כבר עושה איתו עשרים שנה. כל מה שלא עושה לך להנות – תוותרי. תשאירי בחוץ. זו ההזדמנות שלך ללחוש לו מה את אוהבת שהוא עושה לך או מה בא לך שיעשה. שימי את ההנאה שלך במרכז. סיכוי מאוד גבוה שהוא יישר קו ויתחיל להביא גם את העונג שלו לתוך המפגש הזוגי. אם שניכם תתרגשו קצת יותר מעצמכם, יש מצב שתתרגשו גם מהביחד.
שלחתי אותה לעשות שעורי בית…
ולסיום הפוסט הזה עוד כמה מילים: לאורך השנים נחשפתי להמון דוגמאות של פיצול הגירסאות הזה. יש שיקראו לזה חיים כפולים, יש שישתמשו במכבסת המילים של "בגידות" ו"רומן" או "סטוצים". אני לא בא לעסוק – לא בשיפוטיות, ולא בפוליטיקה של המושגים. אני לא שם. אותי יותר מעניין לחקור את נפש האדם, את המבנה הייצרי, הנפשי והרגשי. כשרואים מעבר לתוויות ולסטיגמות, אפשר לקיים דיון יותר עמוק על מהותה של הזוגיות, ואולי גם להתבונן קצת אחרת על היכולת לשמר זוגיות ארוכת טווח, אחרי עשרים שנה, למרות כל המכות בכנף בדרך, ואפילו לדבר על התקרבות מחודשת ושימור היחסים לאורך זמן.
יש לך סיפור חיים מעניין כזה? תסכימי לספר לי אותו – בתנאי שהאנונימיות שלך תישמר כמובן? מוזמנת ליצור קשר. אני בתהליך של ליקוט הסיפורים המעניינים, והבמה הראוייה לפרסמם, בבלוג ומחוצה לו. 058-4472766