מי שאת היום זו לא מי שהיית לפני שנה. מי שאת כרגע זו לא מי שתהיי עוד חודש, בטח שלא עוד חמש שנים. אנחנו משתנים כל הזמן. וזה נוגע גם למרחב המיני. השינוי בלתי נמנע מעצם העובדה שהזמן לא עוצר, ואיתו הגיל, ההתנסויות, החוויות, הממשקים עם הזולת ועם עצמנו.
קיבלנו גילגול חיים (אחד או יותר, תחליטו לפי האמונה האישית) כדי לעבור כאן משהו, לעשות השתלמות, לעשות התפתחות. קיבלנו גוף כדי לחוות איתו ודרכו את הדברים, קיבלנו את היכולת להתענג, כדי… להתענג. טוב, לא רק להתענג. כי אני מאמין שהעונג בפרט והמיניות בכלל הם יופי של מרחב התפתחותי חוץ מההיבט של הנעימות הפיזית.
אבל פעמים רבות אנחנו מתנגדים לשינוי. אנחנו מעכבים את עצמנו. כי גם אם החיים מזמנים לנו שינוי בלתי פוסק, התפיסה שלנו את עצמנו נוטה להיאחז ולהתקבע בדברים מוכרים. אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים על מי שאנחנו בהתבסס על העבר. אנחנו מקטלגים את עצמנו כיותר או פחות אמיצים וזורמים, יותר או פחות טובים במשהו, יותר או פחות שמחים / חברותיים / מצליחנים ועוד ועוד… ומתוך הסיפורים הללו אנחנו גוזרים התנהגות ונשארים פעמים רבות תקועים במקום, במקום להיפתח לשינוי.
פגשתי נשים רבות שהתרגלו לתפוס את עצמן בצורה מסויימת. אצל חלק מהנשים הללו זכיתי לראות את השינוי מתרחש מולי ואצלי, ללא קשר לגיל. ראיתי את זה על צעירות בשנות העשרים ועל נשים בנות 45 וחמישים שיוצאות מהקופסה, מתמסרות לגילוי, לשחרור מקבעונות העבר, לתעוזה. לא תעוזה מהסוג של לקפוץ באנג'י או לצנוח ממטוס, אלא האומץ לקפוץ אל תוך עצמך, אל המקומות הנסתרים, הכמוסים, האינטימיים.
על מיטת העיסוי האירוטי ראיתי נשים עושות שינוי תפיסתי על היכולת להתענג, לגמור, להרגיש מחוברות לגוף ולעונג של עצמן. אחד השינויים החשובים שאני זוכה לקדם בתוך המרחב והגבולות של העיסוי האירוטי זה לכוון נשים למקום המקבל, המתענג, במקום להישאר תקועות בדפוסי ריצוי של האחר תוך ביטול עצמי. לפעמים השיעור ההתפתחותי מגיע דרך החוויה, שבתורה מייצרת פתיחות מחשבתית והפלונטרים מתחילים להיפרם, להיפתח, ופתאום רואים בהיר יותר, מעבר להרגלים ולקבעונות.
כולנו משתנים, כולנו נשתנה. זה בידיים שלנו לכוון ולזמן את השינויים הנכונים. גם במרחב המיני.