היא זוכרת שזה היה בערך בגיל 6. היא הלכה עם החברות לעשות פיפי בשיחים וחברה הסתכלה עליה והעירה משהו כמו "מה זה, יוצא לך משם משהו" וגם "למה יש לך כזה שחור שמה?". מאותו רגע היא הייתה בתודעה שיש לה דגדגן שחור ובולט ושהפות שלה שונה, מעוותת. חיים שלמים, ככה בדימוי עצמי נמוך, בחוסר שלום עם עצמה ועם האיבר הכי קסום בגופה.
כשהיא נכנסת אליי היא בשנות השלושים לחייה, כבר אמא לילדים, אישה בוגרת, עובדת, עשתה כבר דבר או שניים בחיים… ועדיין, מעידה על עצמה שיש לה דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון לגבי איך שהיא "למטה" ובאופן כללי היא ומיניות לא ממש חברות טובות. היא לא מכירה כל כך עונג, לא ממש חוותה אורגזמה. השיחה המקדימה פתוחה, וורבלית, מאוד רהוטה. אני חווה פער משמעותי בין ה"אישו'ז" עליהם היא מספרת לבין איך שהיא מתבטאת ואיזה סוג של אנרגיות היא מקרינה. בני אדם הם יצורים מורכבים. את יכולה להסתובב בעולם כאדם מודע, בוגר, אינטליגנטי ואסרטיבי ועדיין לחוות כל מיני סוגים של חוסר ביטחון וחוסר סנכרון עם עצמך, עם גופך, עם הסביבה.
אחרי ההקדמה המילולית אנחנו עוברים לחדר העיסוי ואני מתחיל לפנק אותה. היא שוכבת שקטה, תחילה מאוד נרגשת אבל בהדרגה שוקעת למצב של קבלה והתמסרות כשאני מעסה אותה בכל הגוף, אזור אחרי אזור. היא שוכבת על הבטן. יש לה עור חלק, גוף שנעים לגעת בו, להחליק את הידיים המושחות אותה בשמן העיסוי, לווסת את סוגי המגע המרפרף והעמוק יותר, פנימה לתוך השרירים המשתחררים. בהדרגה אני מתקרב עם המגע לפות שלה, שמקבלת אותי ברטיבות נרגשת. האצבעות מחליקות מסביב, ועל, ובהדרגה ועדינות – פנימה. התגובות שלה נפלאות… הנשימה, הרעידות והרטט שנבנה בגוף… זה לא לוקח הרבה זמן מהרגע שבו התחלתי לענג אותה מבפנים, מתוככי הווגינה, עד שהיא משתחררת בסדרת התכווצויות אורגזמיות ואנחות שקטות ומתוקות. נשטפת בגלים של עונג.
פליאה. ניסיון לעבד תחושות חדשות, לצרוב פנימה בזיכרון… המון לעבד…
אני מציע לה להתהפך על הגב. אנחנו מתקשרים קצת במילים, היא נפעמת מהתחושות, מאוד נוכחת, מאוד משוחררת כעת. ההתרגשות המלחיצה של ההתחלה הוחלפה בריגוש וגירוי רעבתני. חוסר הביטחון שהרעיש לה את המוח הוחלף בתחושת שפע. אני מעסה את פלג הגוף העליון שלה, היא שוכבת בהקשבה, בהיפתחות של כל החושים, התחושות. אני מכוון אותה לכופף את ברכיה ורגליה פשוקות. אני מתיישב בין רגליה וממשיך לעסות את החזה, הבטן, הרגליים, ומגיע שוב אל הפות. אט אט אני פותח אותה בעדינות עם אצבעותיי, מפשק את השפתיים. אני זוכר את מה שסיפרה לי בשיחה המקדימה, על הדגדגן השחור, הבולט, על האיבר המעוות… על גיל שש ועל כל שנות בגרותה… וואו. אין לה מושג. יש לה פות כל כך יפה. כמו פרח עדין, רך, פתוח. יש לה ריח נעים ומושך, יש לה תגובתיות נהדרת למגע שלי, ויכולת רבה לחוות עונג, שיאים של עונג. היא "מחווטת" נכון… העונג נוסע אצלה בגוף ללא קושי.
אני מתאר לה את הפות שלה. מספר לה את מה שסיפרתי כאן ועוד… אני רוצה להאמין שכאן ועכשיו ברגע הזה נצרבת אצלה בתודעה חוויה מתקנת, מעצימה, משחררת מעול העבר ומאישו'ז מיותרים… זה רגע קסום.
אני עוצר כאן את הסיפור, אולי עוד אחזור לשם… יש עוד הרבה על מה לספר…
אבל אני רוצה לגעת בנושא חשוב. הדימוי העצמי של נשים כלפי הפות שלהן. הפות שלך.
ראיתי הרבה איברים נשיים. אף פות אינה זהה לפות אחרת. היא גם לא צריכה להיות זהה. מדובר באיבר מיוחד, מרתק, סקסי. חבל על כל האישו'ז שנשים סוחבות כעול כבד. חבל. נשים חרדות לגבי המראה, חוסר הסימטריה, הבליטות, הגוון… בפועל מהמקום שלי ההשוואה הכי טבעית שעולה לי היא פרחים: יש כל כך הרבה סוגי פרחים וכל אחד יפה בדרכו. הם נפתחים, מזמינים, באים בכל מיני צבעים וגדלים וצורות… כך גם הפות הנשית. נשים רבות חרדות לגבי הריח וגם זה אישו שראוי לשחרר. כל כך הרבה סטיגמות ובדיחות סקסיסטיות על הריח. בורות, שלא לומר פרימיטיביות חברתית/תרבותית. בואו נעשה סדר: היגיינה זה בסיסי נכון? כל אדם מיוזע או לא נקי עלול להדיף ריח רע, במיוחד באיזורים חבויים ולא מאווררים בגוף. לעומת זאת במצב נקי, רענן, אחרי מקלחת טובה, גוף (בריא) מריח טוב, ובאופן ספציפי – פות מגורה מריחה נהדר. ריח של סקס. מכירה? מקווה שכן… הטבע ידע להנדס את הריחות באופן שיעורר אותנו מינית וימשוך אותנו זה לזו. אני מרשה לעצמי כגבר לבוא ולהניח כאן מראה מול פנייך ומול תודעתך: מוטב שתשחררי את האישו'ז, תניחי למטעני העבר, תחגגי את גופך, את בריאותך, את האיבר המופלא שיכול להסב כל כך הרבה עונג כשמעניקים לו (לה) אהבה.
אחרי שהיא הולכת אני מנסה להבין מה הסיפור כאן. באמת יש לה פות יפה. פרח יפה. ואז אני נזכר באגדת הברווזון המכוער שהפך לברבור צחור ונאה. ואני חושב לעצמי: נניח שאכן כילדה הפות שלה הייתה שונה באופן חריג משל חברותיה. נניח. חלפו השנים, היא גדלה, הגוף השתנה, הפרופורציות השתנו, הקימורים עוצבו מחדש לקימורי אישה בשלה. והיו לידות כמובן. כל כך הרבה שינויים… אבל היא עדיין מסתובבת כאותה ילדה בת 6 בעולם שמרגישה שמשהו שם למטה לא בסדר, שונה, מעוות. היא לא באמת יודעת שאותה ילדה בגרה לברבור צחור ויפה.
או שאולי עכשיו היא כבר יודעת…
תודה על הזכות 🙂