היי רוני, אני מחפשת חוויה נועזת וככה הגעתי אלייך.
ככה היא התחילה את השיחה.
ערב, אני כבר במוד של ללכת לישון וההודעה שלה רוטטת לי רגע לפני שאני מכבה את הטלפון. אני פותח, עונה, ואנחנו מתכתבים כמה דקות. הגישה שלה מאוד תכלסית. מתחילה מהיומן, ממשיכה לפרטים מנהלתיים אחרים, תיק תק.
אישה יוצאת להרפתקה
אישה יוצאת להרפתקה.
היא מבלה זמן מה מול הארון, בוחרת מה ללבוש. היא מוציאה מהמגירה תחתון סקסי וחזיה תואמת, היא מתלבטת בין טייץ ובין מכנס אלגנט, ובסוף החולצה קובעת: אלגנט. היא מסיימת להתארגן, נכנסת לאוטו, מכניסה כתובת לווייז ונוסעת.
אישה נוסעת להרפתקה.
עד הפעם הבאה
הם יחד 15 שנים פלוס מינוס.
היא כבר שנה מחפשת. תחילה היא לא ידעה בכלל מה היא מחפשת, אז היא ניסתה כל מיני דברים כדי לפייס את חוסר השקט.
ספורט, יצירה, שינויים בבית… ואחרי כמה חודשים חסרי מנוח היא אמנם מצאה את עצמה יותר בכושר, עם בית יותר מאורגן, ויצירות פרי ידיה מקשטות אותו, ובכל זאת באותה נקודה בדיוק: חוסר שקט וכמיהה למשהו. בשלב הזה היא כבר התחילה להבין מה חסר לה. היא התחילה להפנים שהרעב הוא למגע – לא המגע שלו, מגע אחר. רעב לריגוש, להתרגשות, תשוקה לעונג ולגילוי עצמי של מה שכבר נשכח והתרחק ממנה.
מיניות זה לא באמת כזה מסובך
הרבה לפני הדתות, התרבויות, המדינות והעמים. הרבה לפני השפות השונות, האמונות והציוויים, הרבה לפני כמעט כל מה שאנחנו מכירים…אם נלך עשרות אלפי שנים אחורה, נגלה את עצמנו. נראינו פחות או יותר אותו הדבר, היה לנו אותו גוף, היו לנו אותן יכולות פיזיות ורגשיות, היו לנו אותם יצרים ודחפים.
אבל היינו הרבה יותר מחוברים לטבע ולטבעיות שבדברים, ופחות מנוהלים מבחוץ.
כשאני נוגע באישה ומענג אותה, אני מחפש את אותו המקום הראשוני, הקמאי, זה שמקודד בנו גנטית. הפשטות שמתחת לשכבות המלאכותיות. לפעמים אני חושב עליהם, הקדמונים. משהו מושך אותי ללכת אחורה לימיהם, כמן רפרנס לימינו.
365 הזדמנויות
לפני הרבה שנים נפטרה אמי. היא נפטרה צעירה מדי, מוקדם מדי. לך תבין איך הדברים עובדים. היא הייתה נפלאה ואהבנו אותה מאוד. אבא שלי אמר לנו באותו מעמד: תחיו את החיים, תנצלו את היום, תגשימו ותעשו את הדברים שעושים לכם טוב.
לקח לי הרבה שנים להבין את המשמעות של האמירה הזו.
א-מונוגמיה בשירות האישה העדינה
הרבה נשים פגשתי. הרבה נשים מהרבה סוגים. חלקן נתפסות בעיני הזולת כתוססות, אמיצות, קוראות תיגר על טאבואים, מעזות, מגשימות כעניין שבשגרה, ואחרות מופנמות יותר, לכאורה קונפורמיסטיות, מהסוג של "ילדות טובות", כאלה שלמראית עין מקוטלגות כחנוניות. גם אלה וגם אלה יכולות להגיע לאותם מקומות בדיוק, לאותן רמות תעוזה והגשמה. ההבדל הוא לפיכך לא ב"עד כמה רחוק מגיעים" (תשובה: עד לאן שרוצים להגיע) אלא בנקודת המוצא. מהיכן יוצאים לדרך.
להמשיך לקרוא א-מונוגמיה בשירות האישה העדינהתלת מימד
ואז הגענו איכשהו ל"סליז". טוב, השיחות בינינו פותחות בקלילות מפתיעה את הנושאים הכמוסים. רגע אחד אנחנו בענייני הנפש, פותחים נושא כמו בדידות או כמיהה, רגע אחר אנחנו בפנטזיות של שליטה, השפלה ואחר כך אני מנסה לשחזר ולחבר שוב קטעי שיחה ולהבין איך הגענו לפה, ואיך לא התעכבנו שם, ומה עוד יש לי להגיד על הנושא. לפעמים אנחנו פוגשים חברים שמרוב שקל לדבר איתם השיחה פשוט מתפרעת מעצמה ומדלגת בלי להתמסר עד הסוף.
להמשיך לקרוא תלת מימדכשאתן חוגגות את המיניות
שנים רבות של היכרות מופלאה עם עולמן האינטימי של נשים ואני רק ממשיך ללמוד. סיפורי חיים, סודות, התנסויות, פנטזיות והגשמתן, בעיות בחיים, ובזוגיות, משברים ותעצומות, מחלה, ניצחון, מחלה, מוות… כן, גם זה. הכל זמני, וכשמסתכלים על הדברים מפרספקטיבה גבוהה, ממעוף הציפור, קל יותר להתחבר לרעיונות פשוטים אבל נכונים כמו: לחיות את היום, לחיות בהגשמה, לחגוג את החיים, להעז, להתנסות, לחוות.
להמשיך לקרוא כשאתן חוגגות את המיניותהסודות שלנו
ככל שהעמיקה בחוויה, נולד והתפתח הסוד. ככל שהרשתה לעצמה לצלול פנימה, להרגיש, להתרגש, לחקור, לפעום ולהתפעם הסוד נטמע בה והפך לחלק יקר ובלתי נפרד ממנה. ההבנה שככל שהיא הולכת עם זה עמוק יותר, היא שומרת את זה יותר מפני העולם שבחוץ. זה שלה. ככה פשוט. וגם אם לפעמים יש לה רצון לצעוק את זה בחוצות, כי זה כל כך טוב, היא מגניבה חיוך, שומרת סוד בינה לבין עצמה.
להמשיך לקרוא הסודות שלנוחירות זה לא רק חג
חג החירות הוא תמיד זמן טוב לדבר על חופש, על שחרור. אבל לדבר זה דבר אחד ולתרגל וליישם זה דבר אחר וחשוב שנזהה את ההבדל בין יום סימבולי בשנה כמו חג פסח (חירות), ראש השנה (התחלות חדשות), יום הולדת (היום המיוחד שלך) לבין הפרקטיקה של הדברים. הימים 'המיוחדים' הם רק דגל, תזכורת, בעוד שהאתגר שלנו להפוך את כל ימות השנה למיוחדים. טוב נו, לא כולם… יש ימים סתמיים וגם זה חלק מהחיים… אבל בואי נחזור לחירות.
להמשיך לקרוא חירות זה לא רק חג