ואז הגענו איכשהו ל"סליז". טוב, השיחות בינינו פותחות בקלילות מפתיעה את הנושאים הכמוסים. רגע אחד אנחנו בענייני הנפש, פותחים נושא כמו בדידות או כמיהה, רגע אחר אנחנו בפנטזיות של שליטה, השפלה ואחר כך אני מנסה לשחזר ולחבר שוב קטעי שיחה ולהבין איך הגענו לפה, ואיך לא התעכבנו שם, ומה עוד יש לי להגיד על הנושא. לפעמים אנחנו פוגשים חברים שמרוב שקל לדבר איתם השיחה פשוט מתפרעת מעצמה ומדלגת בלי להתמסר עד הסוף.
להמשיך לקרוא תלת מימדהפנטזיה של…
משהו קרה לה בשנה האחרונה. היא החליפה קוקו מרושל בתספורת חדשה, החליפה טרנינג דהוי נצחי באאוטפיט אלגנטי, נרשמה לחדר כושר והפעם גם התמידה וראתה תוצאות, אבל מעבר לניראות והטיפוח היא פשוט נפתחה. משהו שהיה כבוי בה שנים נפתח לעולם ואחרי שבילתה יותר מדי זמן בהליכה גמלונית ונסתרת, מצאה עצמה מתחילה לרחף כפרפר בשדה, נושמת חופש, אוספת חיוכים, מעזה קצת קצת לפלרטט, לזהות את התדר הזה שאנשים שולחים אליה, ולפעמים… גם היא שולחת, ברגעים שיש לה מספיק אומץ.
להמשיך לקרוא הפנטזיה של…כמו ספר פתוח
יש את הביטוי הזה שאפשר לקרוא מישהו או מישהי "כמו ספר פתוח". אני מכיר את זה גם ממרחב המיניות והעיסוי האירוטי. זה נכון, לפעמים המפה אל העונג ברורה כאפיקו של נהר רחב ופתוח. אבל אני רוצה לספר כאן על המפגש שלי עם … נקרא לה אור. כי היא באמת מלאה באור.
להמשיך לקרוא כמו ספר פתוחהצלחתי לשכוח
היא יוצאת מהמקלחת, כבר לבושה, מנגבת קצוות שיער ומתיישבת מולי לשתות ביחד. אנחה משוחררת יוצאת מגרונה: "הייתי צריכה את זה" היא אומרת לי, וזה מרגיש לי כמו דה ז'ה וו, מימים של שגרה, מימים של מלחמה, מאיך שאנחנו בני האדם מהדהדים עונג מול לחץ, פורקן מול צורך. "כן, גם אני" אני עונה לה.
להמשיך לקרוא הצלחתי לשכוחשוב נוגע
הלו"ז של הימים האלה הזוי. אני מנחש שלא רק אצלי.
ניחום אבלים, אזעקה, ממד, קצת עבודה, פה ושם נסיעות.
ואצלי, הנה סוף סוף שוב, גם העיסוי האירוטי חוזר בהדרגה.
דקויות
כבר כתבתי כאן לא פעם על כך שהעונג אינדבידואלי, ולכל אישה יש את מפת העונג הפרטית שלה ואת כפתורי העונג המחכים ללחיצה. ומכיוון שכך, למדתי ואני ממשיך ללמוד הרבה מהמפגשים עם לקוחותיי. כיף לי לגלות שתמיד יש עוד משהו לגלות על העונג הנשי. עוד מקום מענג, עוד סוג מגע שמגיב לעיסוי, עוד סוגים של אורגזמה, עוד ביטויים של פורקן / שחרור / גמירה / שפיכה…
להמשיך לקרוא דקויותכשאתן חוגגות את המיניות
שנים רבות של היכרות מופלאה עם עולמן האינטימי של נשים ואני רק ממשיך ללמוד. סיפורי חיים, סודות, התנסויות, פנטזיות והגשמתן, בעיות בחיים, ובזוגיות, משברים ותעצומות, מחלה, ניצחון, מחלה, מוות… כן, גם זה. הכל זמני, וכשמסתכלים על הדברים מפרספקטיבה גבוהה, ממעוף הציפור, קל יותר להתחבר לרעיונות פשוטים אבל נכונים כמו: לחיות את היום, לחיות בהגשמה, לחגוג את החיים, להעז, להתנסות, לחוות.
להמשיך לקרוא כשאתן חוגגות את המיניותעונג א-פוליטי, אם תרצו: אהבת חינם
אז באיזה צד של המפה את? נגד ההפיכה המשטרית? בעד הרפורמה? ביביסטית על מלא? ליברלית?
אין צורך לענות, השאלה הזו לא באמת מזמינה תשובה. מה שבטוח: בין קוראותיי ולקוחותיי יש הכל מהכל.
הכל בראש
כשמדברים על מין קל לקחת את השיחה למחוזות הטכניקה ולעסוק בענייני תנוחות, סוגי מגע, אקטים שונים ומגוונים, אביזרים ועוד.
אבל בואו: כשזה מגיע למין, ה 15 ס"מ החשובים הם בין האוזניים…
או במילים אחרות: איבר המין החשוב ביותר הוא המוח. המפתח לעונג נמצא על פי רוב שם.
עוד אחת?
בעולם כל כך עתיר ידע, קל לשכוח שעד לפני "דקה וחצי" במושגים היסטוריים לא ידענו כמעט כלום על מיניות בכלל ועל אורגזמה נשית בפרט. רק במחצית השנייה של המאה העשרים חקרו מאסטרסט וג'ונסון את האורגזמה, ורק בשנות האלפיים פוענח מבנהו הפנימי וגודלו האמיתי של הדגדגן.
יחד עם הידע, התפתחה מודעות מבורכת של נשים לפוטנציאל האורגזמי שלהן. נשים רוצות לגמור, מצפות לגמור, ואם בעבר יכלה אישה לעבור חיים שלמים בלי לדעת כלל מהי אורגזמה, שזה כשלעצמו עצוב מאוד, היום לעיתים מתרחשת תופעה הפוכה: האורגזמה הופכת למטרה של הסקס, ואיפשהו בדרך מאבדים משהו חשוב… עולמות שלמים של עונג.