קיבלתי שאלה מעניינת מבחורה חרדית. היא שאלה אם אפשר לדעת שגבר יהיה פרטנר טוב לסקס לפני שמתחתנים. במגזר שלה זה הרי משהו שלא בודקים לפני החתונה כמו אצל החילונים.שאלה מעניינת. אני רוצה קודם כל לומר את המובן מאליו. כמו שלא בודקים את רמתו של תלמיד במתמטיקה באמצעות מבחן הבודק את ידיעותיו בהיסטוריה, כך גם בסקס: הדרך הכי נכונה לבדוק ביצועים מיניים* היא באמצעות מין.
אבל כשחיים בחברה מגבילה ותחת קוד מוסרי נוקשה ושמרני צריך בכל זאת למצוא דרכים להקיש מדבר אחד על דבר אחר. במילים אחרות, את אמנם לא יכולה לבחון אותו במתמטיקה, אבל את יכולה לבדוק אם הוא אינטליגנט באופן כללי, אם הוא מקשיב, אם הוא מסוגל ללמוד ואם הוא מתבטא ברהיטות.
עד הפעם הבאה
הם יחד 15 שנים פלוס מינוס.
היא כבר שנה מחפשת. תחילה היא לא ידעה בכלל מה היא מחפשת, אז היא ניסתה כל מיני דברים כדי לפייס את חוסר השקט.
ספורט, יצירה, שינויים בבית… ואחרי כמה חודשים חסרי מנוח היא אמנם מצאה את עצמה יותר בכושר, עם בית יותר מאורגן, ויצירות פרי ידיה מקשטות אותו, ובכל זאת באותה נקודה בדיוק: חוסר שקט וכמיהה למשהו. בשלב הזה היא כבר התחילה להבין מה חסר לה. היא התחילה להפנים שהרעב הוא למגע – לא המגע שלו, מגע אחר. רעב לריגוש, להתרגשות, תשוקה לעונג ולגילוי עצמי של מה שכבר נשכח והתרחק ממנה.
ה VIP של העונג, וסופה של האורגזמה?
בני האדם הם יצורים מיניים. הביולוגיה שלנו תובעת סקס. מין הוא יצר בסיסי, קמאי. ההורמונים שלנו פועלים ומפעילים אותנו כך שנימשך, שנרגיש כמיהה והתרגשות. המבנה הרגשי שלנו מבקש חיבורים. היכולת שלנו לחוות עונג עילאי דרך איברי המין ומקומות נוספים בגוף תורמת גם היא לכך שנשתוקק להנאה מינית, ונבקש לחוות עונג. במהות העקרונית הזו גברים ונשים אינם שונים זה מזו. אבל כשמגיעים להגשמה, כשפורטים עקרון למעשה מתגלים ההבדלים המהותיים ובפוסט הזה אני רוצה להפנות זרקור לעבר הבדל אחד מהותי וחשוב ופוטנציאל גדילה מטורף – בעיקר לגברים – שהוא מגלם בתוכו.
להמשיך לקרוא ה VIP של העונג, וסופה של האורגזמה?כמה שאני לומד ממכן
המיניות היא מרחב של גדילה והתפתחות. חלק מההתפתחות הזו מתבצעת דרך החוויה, המעשה, המיניות שבפועל. וחלק אחר מתבצע בחשיבה ובתקשורת על הנושא. מספיק שתדמייני רגע כמה פעמים העסיקו אותך מחשבות ושאלות על מיניות, סקס, יחסים… כדי שתביני כמה פוטנציאל גדילה יש שם.
ואכן אני נוכח בכוחו של המרחב המיני ולומד המון גם כשאני בפוזיציה של האדם שאליו פונה אישה כדי ללמוד יותר על העונג, על עצמה, על מיניות. השיח איתכן, נשים שמגיעות אליי ואפילו אלה שרק מתלבטות מעשיר אותי ולא פעם מוצא אותי מופתע. מופתע מהלך מחשבה אחר, נועז, לא שגרתי, מפנטזיות שהולכות למחוזות שעם כל הניסיון טרם הכרתי (ואז אני לומד להכיר), משאלות שחושפות כמה עומק אתן מביאות אל הדברים.
אבל למה זה לא עובד לי בזוגיות?
כמי שעוסק במיניות ואינטימיות אני פוגש פעמים רבות את המורכבות שבדברים. קצוות, ניגודים, דואליות. אני רגיל לראות את המורכבות הזו ולהכיר בה, לקבל אותה בהבנה. לעומת זאת, לפעמים לנשים שמגיעות אליי זוהי סיטואציה פוקחת עיניים, ולא תמיד זה קל להתייצב מול דברים שהודחקו. כמו לדוגמה שחיי המין בבית לא מספקים, שבזוגיות אין ריגוש, אולי אפילו אין התאמה מינית. אישה מקסימה שאני מכיר מלפני כמה שנים טובות – והן באמת היו שנים טובות – התעניינה לפני כמה ימים בעיסוק שלי ונכנסה לקרוא באתר. לאחר מכן היא שלחה לי הודעה אותה סיימה כך: "לגמרי היה מתאים לי להגיע לעיסוי כזה, להזכר בימים השובבים שלי ואיך זה באמת צריך להיות ולהרגיש….אבל איך אח"כ חוזרים לשגרה?"
להמשיך לקרוא אבל למה זה לא עובד לי בזוגיות?על ניתוק מיני נשי ועל מיניות גברית
האם את יודעת להביע את עצמך במיטה? האם את מביאה את עצמך למפגש המיני מתוך פאסיביות או שאת יודעת גם להוביל? האם את נוטה לסמוך על הפרטנרים שלך בצורה עיוורת והאם את מתאכזבת כתוצאה מכך וחווה חוויות לא מוצלחות, מנותקות? בפוסט הזה אני רוצה לדבר על נושא טעון ומורכב ולהפוך אותו לפשוט ונגיש: ה say שלך בסקס. בדרך לשם תקבלי גם הצצה קצת אחרת לעולמם המיני של גברים רבים שתפגשי ואולי פגשת.
להמשיך לקרוא על ניתוק מיני נשי ועל מיניות גבריתא-מונוגמיה בשירות האישה העדינה
הרבה נשים פגשתי. הרבה נשים מהרבה סוגים. חלקן נתפסות בעיני הזולת כתוססות, אמיצות, קוראות תיגר על טאבואים, מעזות, מגשימות כעניין שבשגרה, ואחרות מופנמות יותר, לכאורה קונפורמיסטיות, מהסוג של "ילדות טובות", כאלה שלמראית עין מקוטלגות כחנוניות. גם אלה וגם אלה יכולות להגיע לאותם מקומות בדיוק, לאותן רמות תעוזה והגשמה. ההבדל הוא לפיכך לא ב"עד כמה רחוק מגיעים" (תשובה: עד לאן שרוצים להגיע) אלא בנקודת המוצא. מהיכן יוצאים לדרך.
להמשיך לקרוא א-מונוגמיה בשירות האישה העדינהעוד או די
חידה
מה זה: אין לו צורה, אין לו משקל, כולם אוהבים אותו ומחפשים אותו, אפשר שיהיה לנו מעט מדי ממנו ואפשר גם שיהיה יותר מדי.
והתשובה…
חג החירות – חלק 3: אצלי, בעיסוי האירוטי
בשני הפוסטים הקודמים בנושא החירות הסברתי את הגישה שלי לחירות. דיברתי על איזון בין כבלים ובין חופש, על איזון בין האני הפרטי לאני הזוגי (למי שבזוגיות) ונגעתי גם במונוגמיה ומה שמחוץ לה. כעת בפוסט השלישי והאחרון בסדרה, אני רוצה לחבר בין העיסוי הארוטי ובין החירות.
ובכן, איפה העיסוי הארוטי והחירות נפגשים?
חג החירות – חלק 2 או אם תרצו: חג שני…
בפוסט הקודם דיברתי על כבלים שמגבילים את החופש שלנו, בחלקם נכבלנו מרצון ומבחירה חופשית (לוותר על דרגת חופש מסוימת ולהרויח משהו אחר: אהבה, הגשמה, כסף, יציבות וכו') ואיתגרתי את המילה נאמנות עם הקונפליקט המובנה בה בין נאמנות לאחרים לנאמנות לעצמנו שהרי לעיתים קרובות מדובר בשני כוחות מנוגדים. הזכרתי גם שפעמים רבות חלק מההתפתחות האישית של בני אדם במהלך חייהם הבוגרים מובילה אותם לשאול שאלות, להטיל ספק, לקרוא תיגר על "המובן מאליו" וככל שזה נוגע לנאמנות, להבין את המילכוד עליו הצבעתי. אותם אנשים מבינים שעל מנת להיות נאמנים לעצמם יהיה עליהם להיפרד מתפיסת העולם המיושנת, המקובעת, ולסגל חשיבה חדשה.
להמשיך לקרוא חג החירות – חלק 2 או אם תרצו: חג שני…