בעקבות הפוסט הזה שכתבתי על פנטזיות והגשמתן בדגש על תחום השליטה, בו רשמתי בין היתר ש"פנטזיות נועדו להתגשם" איתגרה אותי אחת הקוראות בשאלה: ומה עם פנטזיות הכוללות פגיעה, סיכון, שלא לדבר על פנטזיות לא מציאותיות לחלוטין?
זה בהחלט נושא ששווה להוסיף עליו כמה מילים.
שואל, מכתיב. על פנטזיות ועל שליטה והתמסרות
נושא שחוזר על עצמו הרבה בכתבים על מיניות וגם בבלוג שלי אני נוגע בו מדי פעם – נושא השליטה. למילה הזו יש כח מאגי, שלא לומר: כח מחרמן במיוחד – כשמדובר באירוטיקה וסקס. זהו גם הנושא שלדעתי מתקיים בו הפער הגדול ביותר בין פנטזיה למציאות. ועל זה אני רוצה להתעכב טיפטיפה.
להמשיך לקרוא שואל, מכתיב. על פנטזיות ועל שליטה והתמסרותעל נשים ותעוזה מינית
בבסיסה של החוויה האירוטית שתעברי אצלי קיימת כמעט בהכרח מידה של תעוזה. לא פגשתי נשים שבאות לעיסוי אירוטי באדישות של "הופ, קפצתי לשעה של גוד טיים, תיכף אשוב". הרוב מתמודדות עם רמה כזו או אחרת של פרפרים בבטן, היסוסים, התלבטויות וסימני שאלה. כל זה תופס לפעם הראשונה. בהמשך, מי שהופכות ללקוחות קבועות ומגיעות אליי פעמים נוספות משתחררות סופית ומחליפות מתח מקדים בהתרגשות טובה, פרפרים של "אמאלה" בפרפרים של התרגשות ורטט נעים.
לנסיוני, נשים יכולות להיות מאוד נועזות, מאוד, כשזה מגיע למיניות. אבל בשביל זה צריך תחילה לחוש ביטחון.
תלת מימד
ואז הגענו איכשהו ל"סליז". טוב, השיחות בינינו פותחות בקלילות מפתיעה את הנושאים הכמוסים. רגע אחד אנחנו בענייני הנפש, פותחים נושא כמו בדידות או כמיהה, רגע אחר אנחנו בפנטזיות של שליטה, השפלה ואחר כך אני מנסה לשחזר ולחבר שוב קטעי שיחה ולהבין איך הגענו לפה, ואיך לא התעכבנו שם, ומה עוד יש לי להגיד על הנושא. לפעמים אנחנו פוגשים חברים שמרוב שקל לדבר איתם השיחה פשוט מתפרעת מעצמה ומדלגת בלי להתמסר עד הסוף.
להמשיך לקרוא תלת מימדהפנטזיה של…
משהו קרה לה בשנה האחרונה. היא החליפה קוקו מרושל בתספורת חדשה, החליפה טרנינג דהוי נצחי באאוטפיט אלגנטי, נרשמה לחדר כושר והפעם גם התמידה וראתה תוצאות, אבל מעבר לניראות והטיפוח היא פשוט נפתחה. משהו שהיה כבוי בה שנים נפתח לעולם ואחרי שבילתה יותר מדי זמן בהליכה גמלונית ונסתרת, מצאה עצמה מתחילה לרחף כפרפר בשדה, נושמת חופש, אוספת חיוכים, מעזה קצת קצת לפלרטט, לזהות את התדר הזה שאנשים שולחים אליה, ולפעמים… גם היא שולחת, ברגעים שיש לה מספיק אומץ.
להמשיך לקרוא הפנטזיה של…כשאתן חוגגות את המיניות
שנים רבות של היכרות מופלאה עם עולמן האינטימי של נשים ואני רק ממשיך ללמוד. סיפורי חיים, סודות, התנסויות, פנטזיות והגשמתן, בעיות בחיים, ובזוגיות, משברים ותעצומות, מחלה, ניצחון, מחלה, מוות… כן, גם זה. הכל זמני, וכשמסתכלים על הדברים מפרספקטיבה גבוהה, ממעוף הציפור, קל יותר להתחבר לרעיונות פשוטים אבל נכונים כמו: לחיות את היום, לחיות בהגשמה, לחגוג את החיים, להעז, להתנסות, לחוות.
להמשיך לקרוא כשאתן חוגגות את המיניות7 דברים שאף פעם לא מאוחר ללמוד על העונג שלך
בני אדם הם יצורים מתרגלים. אנחנו נוטים לסגל לעצמנו הרגלים שקשורים בפעולות קבועות, באיך אנחנו משתמשים בחפצים, בגופנו, איך אנחנו מבצעים דברים ואפילו מתרגלים לתחושות ולחוויות מאוד מסויימות. כשזה מגיע למיניות, סקס, עונג, הדבר אינו שונה. הרגלים רבים מתקבעים בנו, חלקם בקטע טוב (למדנו איך לחוות עונג והפכנו את זה להרגל) וחלקם בקטע קצת מגביל (מרחב העונג שלנו הצטמצם לשגרת הרגלים מצומצמת ואולי לרמת עונג נמוכה).
להמשיך לקרוא 7 דברים שאף פעם לא מאוחר ללמוד על העונג שלךשלושים וחמש מעלות בצל
היא בת שלושים וחמש כשהיא נכנסת אליי לסטודיו. עוד לפני כן, בשיחת הטלפון היא מספרת לי שנתקלה בי בשיטוט לילי באינטרנט, כשקראה את הכתבה שהתפרסמה ב"את" מזמן. מספרת על נישואים קרים, תכליתיים, קרקע יציבה וכנפיים קצוצות. הם מה שנקרא "נשואים באושר" אבל ככותרת בלבד. למראית עין. ילדים קטנים וחמודים, בית גדול בשכונה יקרה, הרבה כסף נכנס, הרבה כסף יוצא. העסק דופק. אבל כשזה מגיע לאינטימיות, כלום לא דופק. אין ניצוץ, אין להבה, אין סקס ואין רגש.
להמשיך לקרוא שלושים וחמש מעלות בצלשאלה ותשובה: איך לספר לבעלי?
הי רוני
עוקבת אחרי הבלוג כבר לא מעט זמן
קוראת , נהנת ומסתקרנת…
תוהה רק איך לספר לבעלי שזה מה שאני רוצה ?!
אנחנו בשנות ה40, ביחסים טובים ואפילו מצויינים , גם רגשית , גם מינית ופיזית – הכל ממש טוב !
אני רק סקרנית 🙂
חיית פרא בחוץ, ליידי מאופקת בבית
היא לא מבינה איך זה קרה לה. שתי גירסאות מנוגדות באישה אחת. בחוץ היא דוברת מינית שוטפת. מפלרטטת עם גברים, מתנסה פה ושם באפיזודות קצרות, ויש שני גברים שנמצאים ברקע באופן קבוע, פעם בכמה חודשים עם אחד מהם… פגישה דיסקרטית, סקס משחרר, משוחרר, וחזרה לחיים הרגילים.
ויש את גירסת הבית, שם היא איתו כבר עשרים שנה, ונדמה שזה כבר מזמן קשר של "ברירת מחדל". לא רק שאין ניצוצות ופלירטוטים, לזה כבר לא מצפים אחרי עשרים שנה, אלא שהיא גם שמה לב שהיא לא יכולה לבוא אליו בטענות.