הרבה לפני הדתות, התרבויות, המדינות והעמים. הרבה לפני השפות השונות, האמונות והציוויים, הרבה לפני כמעט כל מה שאנחנו מכירים…אם נלך עשרות אלפי שנים אחורה, נגלה את עצמנו. נראינו פחות או יותר אותו הדבר, היה לנו אותו גוף, היו לנו אותן יכולות פיזיות ורגשיות, היו לנו אותם יצרים ודחפים.
אבל היינו הרבה יותר מחוברים לטבע ולטבעיות שבדברים, ופחות מנוהלים מבחוץ.
כשאני נוגע באישה ומענג אותה, אני מחפש את אותו המקום הראשוני, הקמאי, זה שמקודד בנו גנטית. הפשטות שמתחת לשכבות המלאכותיות. לפעמים אני חושב עליהם, הקדמונים. משהו מושך אותי ללכת אחורה לימיהם, כמן רפרנס לימינו.
עונג א-פוליטי, אם תרצו: אהבת חינם
אז באיזה צד של המפה את? נגד ההפיכה המשטרית? בעד הרפורמה? ביביסטית על מלא? ליברלית?
אין צורך לענות, השאלה הזו לא באמת מזמינה תשובה. מה שבטוח: בין קוראותיי ולקוחותיי יש הכל מהכל.
חירות זה לא רק חג
חג החירות הוא תמיד זמן טוב לדבר על חופש, על שחרור. אבל לדבר זה דבר אחד ולתרגל וליישם זה דבר אחר וחשוב שנזהה את ההבדל בין יום סימבולי בשנה כמו חג פסח (חירות), ראש השנה (התחלות חדשות), יום הולדת (היום המיוחד שלך) לבין הפרקטיקה של הדברים. הימים 'המיוחדים' הם רק דגל, תזכורת, בעוד שהאתגר שלנו להפוך את כל ימות השנה למיוחדים. טוב נו, לא כולם… יש ימים סתמיים וגם זה חלק מהחיים… אבל בואי נחזור לחירות.
להמשיך לקרוא חירות זה לא רק חגשאלה ותשובה: "אבל מה עם אינטימיות?"
שאלה: "שלום רוני, שמי נועה. קראתי בעניין את הבלוג שלך וכהמשך לפוסט האחרון שכתבת גיליתי שיש בי התנגדות לרעיון שמשתמע מהדברים. אם אני מבינה נכון אתה בא ואומר שעונג זה דבר חיוני ושאפשר לקבל עונג בצורה מקצועית בעיסוי אירוטי.
אותי לימדו שמגע אינטימי הוא חוויה ששמורה לזוגיות ושסקס הרבה יותר טוב כשהוא נעשה באהבה ובתוך קשר. אני מסכימה שמגע ועונג זה צורך אמיתי אבל מה אתה יכול לומר על הטענה שהמימוש של הצורך בדרך מקצועית ולא בדרך של קשר זוגי – הוא עצמו לא אמיתי?
מקוה שהשאלה אינה פוגעת בך ושתואיל לענות,
תודה"
getting busy – כשגעגוע למגע פוגש תקופה עמוסה
החיים דינמיים. האנרגיות מחולקות בין כל מיני משימות. המגע הוא אמנם מהדברים החביבים עליי אבל ברמה העסקית יש לי עיסוקים נוספים שבתקופות מסוימות מתמקמים גבוה יותר בסולם העדיפויות. וכך מצאתי את עצמי בתקופה האחרונה צולל לתוך פרויקט טכני כלשהו שהוזמן ממני, לשמחתי קרוב לים ולמרחבים, וממעט מאוד לקבוע עיסויים. לפני כחודש קיבלתי הודעה: היי רוני נעים להכיר, שמי xxxx ואני רוצה להגיע אליך לעיסוי ארוטי. קראתי באתר את המידע ואני חושבת שזה עשוי להתאים לי מאוד בתקופה הזו…
להמשיך לקרוא getting busy – כשגעגוע למגע פוגש תקופה עמוסהעל אינטימיות בין זרים – טרק החיים
האם פעם עברת חוויה שהייתה לחלוטין זרה לך, והצלחת להרגיש בתוכה לגמרי בבית, מחוברת? שאלה מתקילה, יש מצב שתצטרכי לחפור קצת בזכרונות. אבל כמעט לכל אחד ואחת יש איזו סיטואציה כזו. שתי דוגמאות:
להמשיך לקרוא על אינטימיות בין זרים – טרק החייםחג החירות – חלק 3: אצלי, בעיסוי האירוטי
בשני הפוסטים הקודמים בנושא החירות הסברתי את הגישה שלי לחירות. דיברתי על איזון בין כבלים ובין חופש, על איזון בין האני הפרטי לאני הזוגי (למי שבזוגיות) ונגעתי גם במונוגמיה ומה שמחוץ לה. כעת בפוסט השלישי והאחרון בסדרה, אני רוצה לחבר בין העיסוי הארוטי ובין החירות.
ובכן, איפה העיסוי הארוטי והחירות נפגשים?
חג החירות – חלק 2 או אם תרצו: חג שני…
בפוסט הקודם דיברתי על כבלים שמגבילים את החופש שלנו, בחלקם נכבלנו מרצון ומבחירה חופשית (לוותר על דרגת חופש מסוימת ולהרויח משהו אחר: אהבה, הגשמה, כסף, יציבות וכו') ואיתגרתי את המילה נאמנות עם הקונפליקט המובנה בה בין נאמנות לאחרים לנאמנות לעצמנו שהרי לעיתים קרובות מדובר בשני כוחות מנוגדים. הזכרתי גם שפעמים רבות חלק מההתפתחות האישית של בני אדם במהלך חייהם הבוגרים מובילה אותם לשאול שאלות, להטיל ספק, לקרוא תיגר על "המובן מאליו" וככל שזה נוגע לנאמנות, להבין את המילכוד עליו הצבעתי. אותם אנשים מבינים שעל מנת להיות נאמנים לעצמם יהיה עליהם להיפרד מתפיסת העולם המיושנת, המקובעת, ולסגל חשיבה חדשה.
להמשיך לקרוא חג החירות – חלק 2 או אם תרצו: חג שני…חג החירות – חלק 1: בואו נעשה סדר
פסח – חג החירות, חג האביב, זמן של התחדשות ויציאה לחופשי. זמן טוב גם לכתוב כמה מילים על הקשר בין חרות והגשמה עצמית, וכמובן שגם נגיע למיניות וארוטיקה.
המון אנשים מסתובבים בעולם ומשוועים לחופש. מרגישים לכודים, לחוצים, מחוייבים מעל הראש ולא חופשיים באופן כללי.
אז מהי חירות? מהי יציאה לחופשי? האם התנתקות מכל הכבלים, פירוק כל המוסכמות?
צמיד המזלות
יש לי מגירה של אבידות. כבר שנים שאני שומר בה כל מיני פריטים שמצאתי אחרי שהלקוחות הלכו. שרשרת, צמיד, משקפי שמש, פריטי לבוש. כשאני יודע של מי הפריט, אני מצלם ושולח בווטסאפ. לפעמים היא מגיעה לאסוף, לפעמים היא אומרת – תשמור עד שאגיע. לפעמים זה לא שלה, ואני מניח במגירה, עד שתגיע הבעלים החוקית ותבקש את האבידה. וכך שוכבים במגירה פריטים במשך שנים, מחכים…
להמשיך לקרוא צמיד המזלות