עיסוי ארוטי – לפתוח את הראש

אם נתבונן רגע על ענף העיסוי בכללותו (עיסוי רגיל לסוגיו) יש איזשהו פחד עצום וגדול שהושרש במערב מעירום בכלל וממגע באיברים האינטימיים בפרט. הפחד מקיף הן את המטופלים (פחד מהטרדה מינית) והן את המטפלים (פחד שלא להסתבך חלילה בהאשמה בהטרדה מינית). בתי ספר המלמדים עיסוי מקדישים חלקים נרחבים של הלימוד לאתיקה הנהוגה בתחום ויורדים לרמת הפרטים הקטנים: מהו המרחק המינימלי בין גוף המטפל לגוף המטופלת, היכן בדיוק מסתיים האזור המותר למגע בשרירי ה"גלוט" (הישבן) ואיך בדיוק לעבוד עם המגבת באופן שתכסה בכל זמן את את האזורים שאינם מטופלים כעת ותצניע אותם. הרעיון הכללי בעיסוי ה"מאולף" הוא: בואו נראה איך להפוך את המגע לא-מיני ככל הניתן באמצעות החלת כללים נוקשים. בואו נצמצם מגע ככל האפשר למעט המגע הידני המינימלי הדרוש לעיסוי השריר או האיבר המטופל.
כל האמור לעיל קצת מפתיע כשעוצרים לרגע לחשוב על מהותו של העיסוי: הרפיה, ריפוי, שחרור, העלאת רמת האנרגיה, עונג ועינוג. אני מזמין אותך בנקודת הזמן הזו לעצור רגע ולהיזכר בעיסוי טוב שקיבלת: האם יתכן שהיה רגע שבו חווית תחושות גירוי כלשהן? האם היה שלב שבו בעוד שידיי המעסה מטפלות בגופך, נדדה המחשבה למחוזות הפנטזיה ודמיינת המשך הרבה יותר מיני לעיסוי שאת מקבלת? אם כן – את לא לבד. עדויות רבות של נשים בסגנון "הייתי רוצה שהוא יעשה לי… " או "לא הייתי מתנגדת שייגע בי…" מצטרפות גם לעדויות של גברים בסגנון "נאבקתי בעצמי שלא תתפתח זקפה… המגע שלה היה נעים ומעורר". גם המטפלים יודעים להעיד על מצבי עונג שונים של המטופלים, אנחות שלא משאירות מקום לדמיון ותגובות של הגוף המטופל. האמת היא שאנחנו יצורים מיניים וגם הסיטואציה של עיסוי (רגיל) לוחצת לנו לפעמים על הכפתורים הנכונים: מגע, דמיון, תחושה… אלא שאילפו אותנו (הן כמטפלים והן כמטופלים) לפחד כל כך מהנוכחות הזו של המיניות שלמדנו גם לדכא אותה, לראות אותה כמשהו שלילי או משהו שאינו בהקשר הנכון.
הדברים חייבים להיאמר גם בכיוון השני ובקול ברור: האיברים האינטימיים הם לא אזור מובן מאליו למגע. המטפל לא נוהג לבקש את האישור לגעת בגב של המטופלת או ברגליה, אך ללא ספק אין זה אומר שמותר לו על דעת עצמו לגעת גם באיבריה האינטימיים. אך הייתי רוצה שנהרהר לרגע בשאלה: למה אסור למטפל לגעת על דעת עצמו באיברים האינטימיים? האם פשוט בגלל ש"אמרו לנו" שזה אסור? או אולי בגלל שבמגע באיברים אינטימיים נדרשת איזושהי דרגה אחרת, גבוהה יותר של אמון, הסכמה והבנה, תקשורת ותיאום בין המטפל והמטופלת. מגע באיבר המין יכול בקלות להפוך לפוגעני, אפילו לא בכוונה. מגע שכזה יכול להציף חוויות טראומטיות מן העבר בהן נלקחה מהמטופלת השליטה בגופה, בהן נגעו בה כנגד רצונה.
כמטפל שבחר לעסוק בתחום הארוטי "נחסכת" לי לכאורה ההתעסקות הזו בגבולות המגע. מי שמגיעה אליי, באה לטיפול שכולל מגע באיברים האינטימיים ואף מביעה את הסכמתה לכך בכתב. אך אין זה פוטר אותי ממלוא הרגישות וההקשבה הנדרשות ממטפל, קונבנציונלי, ארוטי, טנטרי או כל סוג שתבחרו.
לקוחה שלי אמרה לי לפני כמה ימים: "שבוע שעבר היינו בספא, בעלי לקח אותי כמתנת יום ההולדת. קיבלתי שם עיסוי שהיה יחסית נעים, ממטפל שניכר שהיו לו ידיים טובות. כמישהי שכבר חוותה עיסוי ארוטי ממש התבאסתי שהתחתונים עליי, שהתנועות שלו נחתכות בקו שבו התחתון נמצא ולא ממשיכות הלאה ועוטפות את כל הישבן שלי"… שאלתי אותה: ולמה בעצם נשארת עם תחתונים? יכולת להוריד אותם לפני תחילת העיסוי. והיא ענתה:"קודם כל הוא אמר לי לפני שיצא מהחדר שאני מוזמנת להוריד את הבגדים ולהישאר עם תחתונים. וחוץ מזה פחדתי שאם אוריד את התחתונים זה ירגיש כמו הזמנה למשהו הרבה יותר מרחיק לכת ממה שהתאים לי בזמן ובמקום ההוא". התשובה שלה כל כך מובנת לי. מה הפלא? חברה שמפחדת כל כך ממיניות ועירום משיגה את ההפך מהגנה על הפרט: היא משיגה דיכוי, פחדים, וסירוס החופש האמיתי ליהנות. ליהנות בביטחון, במרחב בטוח, בגבולות נכונים ומדוברים. בעולם מתוקן העיסוי הרגיל היה מתבצע ללא שום בעיה בלי בגדים, בתנועות רציפות ונעימות על כל הגוף, בכיבוד גבולות ובלי מגע אינטימי לא רצוי ולא מוסכם, ובחוויה יותר שלמה ומש(ו)חררת. אבל למרבה האירוניה, אם את רוצה עיסוי רגיל ומפנק בעירום מלא ובתחושה של ביטחון שלא יקרו דברים שאינך רוצה שיקרו, אולי כדאי שתבואי אליי… אחרי הכל, במקום שבו יש מקום כמעט לכל מרחב הביטוי הגופני, יש גם יותר חופש לחוות את המגע בלי פחד, בלי כללים נוקשים מדי, אבל בתוך מרחב שיודע להציב גבולות מתוקשרים ומוסכמים, ולא גבולות שהונחתו מלמעלה ללא שום צורך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *