שבוע שעבר ארזנו את עצמנו וטסנו לחופשה משפחתית בהרכב מלא, חמשתנו. עבורי זו הייתה הנסיעה הראשונה מאז 2019, אחרי שהעולם עצר, ואחר כך נפתח שוב בהדרגה, ולקח זמן למצוא את ההזדמנות שכולנו זמינים.
כיף…
אביב בספרד. שעון הצעדים סופר ברבבות כי אנחנו לא מפסיקים להסתובב. מזג האוויר מושלם וכל כך נעים לשוטט בעיר ולספוג פנימה דרך כל החושים. הרבה אנשים. פה מופע רחוב, שם מבנה מרשים, והנה חנות רוחניקית מעניינת עם שלל קטורות ומוצרי מיסטיקה. לגמרי בשבילי.
כהרגלי אני קם לפני כולם ביקיצה טבעית – גם בחופשה. יוצא לשוטט במרכז העיר. העיר מתעוררת אל פועלי ניקיון וספקים שפורקים סחורות ומעמיסים חביות בירה ריקות מהלילה הקודם. בפינת רחוב משתרך תור ארוך ואני מתקרב לראות במה מדובר. בית תמחוי. חסרי בית ושאר עניים עומדים בשקט בתור ויוצאים עם סנדביץ' וקפה חם. תזכורת שהמציאות היא לא חופשה בללה לנד. אני חוצה את הכביש וקונה לי כוס קפה טייק אווי בבית קפה עמוס לקוחות. ממשיך להסתובב. זוג תיירים – היא והוא – שואלים אותי אם אני מדבר אנגלית. עונה שכן והם שואלים אותי איפה תחנת רכבת תחתית כלשהי. איזה מזל, בדיוק התחנה שליד הדירה ששכרנו. אני עונה להם שאני לא מקומי אבל מכיר את התחנה ומסמן להם את הדרך.
אח"כ כשכולם כבר ערים ואנחנו שוב מסתובבים, הבן האמצעי שלי אומר לי: אתה יודע מה אבא, אם פעם נגור בחו"ל אז זה נראה לי מקום שהייתי רוצה לחיות בו. האמת, גם אני מחבב את הוייב שיש כאן.
זה שולח אותי להרהור מתמשך מהסוג של "מה אם" – מה אם היינו חיים כאן. איך זה היה נראה, במה היינו עוסקים, האם לדוגמה הייתי יכול להתפרנס מהעיסוק שלי בעיסוי אירוטי. יותר מאוחר במנוחה בדירה אני מריץ חיפוש בגוגל: erotic massage for women in madrid. לא מופתע שיש המון תוצאות. מוצא שם לא מעט "מקומות" – שזה פחות מעניין אותי, ובכל זאת בין התוצאות מזהה גם מעסים עצמאיים, כמוני. נכנס לקרוא באחד האתרים. מזהה שם לא מעט קווי דימיון. התעסקות במיניות הנשית, בשקיפות של המידע הנמסר באתר, בהסברים ברורים, ומחירון שמזכיר מאוד את התעריף שלי. וואלה, זה היה יכול להצליח, אני חושב לעצמי…
והרי מתחת לבגדים, ומתחת לשכבות השפה והבדלי התרבות, אנחנו אותו חומר. אותם יצרים. תשוקות. נגעתי בחיי בנשים צעירות יותר ומבוגרות יותר, נשים מכל הדתות. כאלה שמסתובבות עם פאה וכאלה שמסתובבות עם פירסינג בלשון.
אותה עדי שמתגנבת אליי בשקט מהחיים הבורגניים והצפויים שלה כאן בישראל, היא לגמרי אותה סופיה שפוסעת כעת אל הקליניקה של מעסה ארוטי במדריד או בלונדון, שבאתר שלו הוא כותב על מיניות נשית, טנטרה, מפגשים אישיים ואיך ליצור איתו קשר.
סקס, זה מנוע חזק ועוצמתי. אם נשווה את הסקס לאכילה, נמצא דמיון: אכילה היא צורך הישרדותי. אנשים רעבים מחפשים אוכל. ויחד עם זאת יש אנשים ששידרגו את האכילה שלהם למקום גבוה יותר. לא עוד הישרדות של לצוד ולטרוף מכל המזדמן, אלא ברירה מודעת של המזון האיכותי, הכמות הנכונה, בזמן ובמקום הנכון. כך גם במיניות: איפה שלא תשימי את הסיכה על הגלובוס, אנשים עוסקים במין או שואפים לכך. אך רבים נותרים בלבל הנמוך של העשייה המינית. שגרה, ריצוי, פורקן מהיר ושטחי, חוסר בהתרגשות, בהתמלאות. ויש מי שמסתקרנות ליותר מזה, למשהו אחר, שובר שגרה. חוויה נטו בשביל עצמך, לחפש את העונג הגבוה יותר. להתרגש שוב מהמיניות שנרדמה, או שכל כך ערה בך ולא מקבלת מענה. סופיה במדריד, רוזי בלונדון, ענת מקיבוץ מרוחק, כאן… אצלי ברחובות.
ערב יורד על העיר. שקיעה מאוחרת. בעצם אין כאן ממש ערב, יש מן מעבר מן היום היישר אל הלילה. מתחת לבניין שלנו בסמוך לחנות המזכרות יש חנות ארוטיקה. לא סליזית כזו של תחנה מרכזית ולא מוסתרת מאחורי חלון שאינו מסגיר את הפנים. פתוחה לרווחה, מוארת. בפנים בעיקר נשים. אחת מהן פוסעת החוצה, מחזיקה שקית נייר אטומה ובה ככל הנראה מתנה. לחברה? לעצמה? אני מקווה שלעצמה.
אני אוהב שנשים יודעות לפנק את עצמן. במדריד, ברומא, וגם כאן, אצלי ברחובות…
קיצר, חזרתי.