רוני שלום, אני מתלבטת לגבי השעה המועדפת ביום לקביעת עיסוי ארוטי. ההתלבטות שלי היא בין בוקר וערב. בתחושה שלי בערב אני בד"כ יותר פנויה למיניות וזה מרגיש לי טבעי יותר. מצד שני לפעמים בערב יש לי פחות כוחות. וכשאני חושבת על שעות הבוקר זה לא כל כך מרגיש טבעי, כאילו קצת לא קשור לסדר היום הרגיל שלי. מה דעתך?
תודה,
יעל
תשובה: בחוויה כמו עיסוי ארוטי יש חשיבות רבה לכמה "גורמי מפתח" שאפרט מיד, ואסביר על הקשר שלהם לשעות היום השונות.
כשהיא פגשה בגיל 38 את משבר ה 40
היא הכירה אותי בנסיבות שלא קשורות לעיסוי הארוטי. נקשרה בינינו שיחה שהתארכה. סיפרתי לה על מה שאני עושה, היא סיפרה את הסיפור האישי שלה. יש לה סיפור חיים שגרתי לכאורה, לפחות היה כך עד לפני כשנה. אז הכל השתנה. בדיעבד, אני חושב שגם לאחר השינויים שהתרחשו בחייה הסיפור שלה במידה מסויימת שגרתי ומאוד נפוץ.
אז נחזור רגע להתחלה. גיל 38, בעל, 3 ילדים, עבודה קבועה… ולא הרבה מעבר לכך. שגרת יום קבועה של ילדים – עבודה – בית – חוגים – בישולים… כל החבילה המוכרת. בשבת נוסעים לפארק או לים והכל סביב הילדים. היא לא הכירה משהו אחר. לפחות בעשור האחרון מאז שהפכה לאמא. מרוב שהיא הייתה מושקעת בתוך כל השגרה התובענית הזו היא לא הצליחה להרים את הראש ולהתבונן על חייה מהצד. חייתה באוטומט.
"נטו חרמנות"
הרבה פעמים אני כותב כאן על המעטפת של העיסוי הארוטי ושל המיניות. אני נוגע בנושאים כלליים כמו "הזכות שלך לזמן לעצמך" או "כל אישה ראויה לעונג" ואני מרחיב את היריעה להשקפתי על "תודעת שפע". מילים והסברים זה בסדר, גם השקפת עולם משחררת זה טוב, אבל בסופו של דבר, לפעמים מילה או שתיים מסכמות מה שאי אפשר להביע בפוסט שלם.
להמשיך לקרוא "נטו חרמנות"עונג – לא רק באיברים האינטימיים
בפוסט הזה אני מבקש להרחיב את ההסתכלות על מושג העונג. תחילה נתבונן במשמעות של המילה עונג: תחושה נעימה, הנאה. כלומר – נוסף על העונג המיני המובהק, ישנן עוד הרבה תחושות של עונג, כי אנחנו יכולים לחוות הנאה ותחושות נעימות לא רק מאיברי המין. זאת אומרת שנוסף על העונג המיני ישנם סוגים נוספים של עונג פיזי. אם נחבר את הסוגים השונים יחד, נקבל מן הסתם חוויה מועצמת של עונג.
להמשיך לקרוא עונג – לא רק באיברים האינטימייםפשוט להרגע – כשהיא באה לחפש את העדינות שאבדה
היא הייתה אי שם בשנות השלושים המאוחרות, אי שם בתוך שנים דחוסות במשימות הוריות שנפלו בעיקר עליה. חיי הנישואין היו בסך הכל טובים, היא לא התלוננה. הוא עצמאי, עובד מסביב לשעון, היא זו שמתקתקת את כל היתר די בטבעיות: הבית, הילדים, הגנים ובית הספר… זה התאים לשניהם, כל אחד מצא את מקומו הטבעי בתוך מערכת היחסים הזוגית והמשפחתית.
הדבר היחיד שהטריד אותה אבל באותה מידה היה לא נגיש זה עניין המגע.
time out
מכירה את הדימוי הזה על אוטו ותחנת דלק? כן, הרעיון הזה שאי אפשר לנהוג באוטו בלי לעצור לפעמים לתדלק, כי האוטו ייעצור, המנוע יכבה, ולא נגיע ליעד. כך גם אנחנו, בני האדם. גם אם נדמה לנו שאפשר להיות טרודים ועסוקים ללא הפסק, כי צריך, כי יש התחייבויות, וילדים, והורים, ודאגות, וגזרות… ובכן גם אם אנחנו משלים את עצמנו שאפשר פשוט לרוץ הלאה ולהספיק בקושי, בלי לעצור ולנשום, המציאות תטפח לנו בפנים, במוקדם או במאוחר.
להמשיך לקרוא time outSquirt Therapy – כשהיא באה להשתחרר
הכותרת לפוסט הזה נולדה בשיחה בין לקוחה קבועה שלי וביני אחרי תום הסשן המי יודע כמה שלה. ישבנו שנינו עם הקפה וסיכמנו את החוויה. דיברנו על רמות העונג שחוותה, על מה היה שונה הפעם (אני משתדל לגוון קצת לפעמים, למרות שהיא בעצם באה לעוד ממה שאהבה בפעמים הקודמות) והתלוצצנו על מצב ה"ריחוף" שלה שמוכר כבר לשנינו. מצב אליו היא מגיעה אי שם במעמקי הסשן, בשלב שבו נפתח אצלה מרחב חדש של עונג. הייתי אומר שזה כמעט מדיטטיבי, ה"סטייט אוף מיינד" שהיא מצליחה לחוות בסשנים האלה. כבר מתחילת הדרך, מהמפגשים הראשונים היה לנו ברור שהשער למרחב העונג הגבוה שלה עובר בשפיכה הנשית. זה משהו שהיא חוותה אצלי לראשונה בחייה, ומרגע שהיא הכירה את התחושה הזו והתמסרה לה, דומה שהגוף שלה פשוט מחכה לזה.
להמשיך לקרוא Squirt Therapy – כשהיא באה להשתחררכל סוף הוא התחלה
השנה הזו מסתיימת עם שתי התחלות יפות.
קודם כל, בהמשך להגרלה שהתקיימה לקוראות הבלוג (הפוסט הזמני שפורסם כאן בימים האחרונים) יש שתי זוכות, שקיבלו את ההודעה בלחישה בפרטי כמובן. מאחל לכולכן המון עונג בשנה החדשה.
והדבר השני, רוצה לספר על העיסוי האחרון של השנה הזו. היא באה קצת מהוססת. ניכר שזו פעם ראשונה וניכר שלא היה קל לאזור אומץ לבוא. חסרים רעשי רקע בעולם הזה? לא חסרים… יש מספיק מהם. ויש חסמים, ויש היסוסים, ויש חששות… אבל אחרי התלבטות עם עצמה ואפילו קצת איתי, היא החליטה לקפוץ למים וקבעה והגיעה.
עבודה בעיניים
– אני הולך לכתוב עלייך. זה סיפור מסעיר.
– חופשי. כל עוד לא מזהים אותי… עכשיו בוא נעבור לעיסוי, אחרי שפרקתי את מה שעל הלב.
——-
היא טובה במה שהיא עושה. ככה יודעים כל מי שמכירים אותה. הרבה מכירים אותה. מקצוענית, יעילה, חותכת. אישה של תכלס. אל תבזבזו לה את הזמן, היא פה לתת עבודה. כשהיא עובדת היא עניינית ברמות קשות. כן, אפשר להתבדח איתה, אבל זה מרגיש לגמרי כמו לזרוק כדור טניס על קיר. זה חוזר, זה לא ממשיך הלאה. התבדחנו, צחקנו, הלאה, עבודה. מעטים יודעים עליה משהו ברמה האישית.
כולם יודעים שהיא וורקוהולית.
הפרעת קשב. כשהיא ביקשה משהו מיוחד ליום ההולדת
"היי רוני, מה שלומך? איך אתה בXX בחודש בשעות הבוקר? אני אשמח להגיע שוב, ויש לי יומולדת אז תכין לי משהו מיוחד… "
כבר כמה שנים שהיא באה. קובעת איתי פעמיים שלוש בשנה, נכנסת לכאן כאילו רק לפני רגע יצאה, מתיישבת, סוקרת אותי ואת המקום ומספרת לי בדיוק מה השתנה… במקום וגם בי… אחר כך אנחנו עוברים לחדר העיסוי, ושם היא גומרת כאילו אין מחר, למרות שעם היכולות שלה גם מחר היא תגמור כאילו אין מחר, אם היא רק תרצה, ואם יהיה לה זמן, ואם היא תצליח לגייס מספיק קשב, כי תכלס היא אחד המקרים הכי מובהקים של הפרעת קשב שפגשתי. ומהפעם הראשונה זה היה משהו שלקחנו שנינו בקלילות ובהומור. בדקות הראשונות היא תמיד זזה הרבה, מחפשת את עצמה ואת התנוחה, אחר כך היא כבר מתחילה להרגיש דברים בגוף, וכל ההסחות מתפוגגות. ואז זה פשוט, זה טבעי, זה זורם. כשהיא מתכווננת לתדר של העונג, היא על אוטוסטרדה של רטטים טובים.